לחץ וסטרס בעבודה – חלק א'

. 

מאת: ביאטה שבון יהב

האם יש סיכוי שאמצא עבודה שמתאימה לאדם רגיש?

אחד הקשיים בתור אדם רגיש מאוד שאני נתקלת בו בחיי היום יום הוא הלחץ בעבודה. לפעמים זה נראה שנדרש מאמץ לא אנושי כדי לעמוד בו. ישנן תקופות שונות. לפעמים אני יותר עמידה בלחץ ולפעמים פחות. תלוי כמה משאבים נפשיים נמצאים ברשותי באותה עת.

ברגעים של דלדול אנרגיות פיזיות או נפשיות, כששום כלים שרכשתי במשך חיי לא עוזרים (ויש כאלה לא מעט), אני תוהה האם אני בכלל מסוגלת להמשיך לעבוד במקצוע שלי.

בתור מתכנתת מחשבים רוב הזמן אני נדרשת לספק פתרון לבעיות תוך כדי עמידה בלוחות זמנים צפופים למדי או בלתי אפשריים בכלל. גם טון הדיבור המלחיץ של הבוסים או הצעקות מוסיפים את האש למדורה.

כאדם אחראי, חשוב לי לעשות עבודה מקצועית ויסודית. יסודיות כזו מתנגשת עם לוחות זמנים צפופים. ברגעים כאלה אותו המקום הנוקשה שבי לא מסוגל לוותר ולהסכים לקבל את גבולות היכולת שלי. הרי התחייבתי ואני חייבת לעמוד בהבטחה.

אני נכנסת ללחץ וכל הגוף מוצף במתח וברעד. המוח מרוכז בנקודה אחת בלבד ולא מסוגל לראות לא מימין ולא משמאל. הנשימה נעצרת. אני מוצאת את עצמי לא מסוגלת לא רק לפתור את הבעיה שביקשו ממני, אלא בכלל להבין מה התבקשתי לעשות.

בנוסף, כשאני נדרשת להישאר לעבוד שעות נוספות, אני מגלה כל פעם מחדש שהשעות האלה לא רק לא תורמות, אלא מזיקות גם לי וגם לעבודה. מרוב חוסר ריכוז אני עלולה לעשות שגיאות מיותרות.

לא אחת תהיתי, האם אני בכלל בנויה למקצוע הזה. אולי עדיף לוותר? אולי אעסוק בעבודה שלא דורשת מאמץ ותפקוד גבוה בלוחות זמנים צפופים? אולי אצליח למצוא עבודה פשוטה ורגועה? ואז, יום אחד, כשהיתי כמעט מוכנה לעזוב את מקום העבודה שלי, קיבלתי את האימייל הזה:

שלום, אני בן 31 ואני אדם רגיש מאוד. סיימתי בחיי מסגרות כמו לימודים לבגרות וצבא (בקושי רב, כמובן) וכמו כן גם עבדתי בכמה מקומות עבודה בעשור האחרון. אך תמיד השעות הרבות והלחץ והציפיות של הבוסים וכן העבודה הפיזית הכריעו אותי לאפיסת כוחות פזית ונפשית. כיום אני ללא עבודה ומנצל את המשאבים והמשענים האחרונים שנותרו לי לכמה חודשים הקרובים לפני שאני שוב חוזר לאותם מקומות עבודה שאין ביכולתי לשאת אותם לאורך זמן. עד היום לא הצלחתי להוציא רישיון נהיגה, התרגשתי מדי. אותו דבר עם מקצוע. תמיד התחלתי כיוון ומתישהו זה נעצר. והיום כל המשרות שמציעים לי בחברות כוח אדם ומודעות דרושים בעיתונים הן או שירות לקוחות או מכירות או ניקיון או שמירה ואני שואל את עצמי האם יש סיכוי בכלל שאני יוכל לעבוד בסוג עבודה שמתאים לאדם רגיש שכמוני. תודה.

א'

קראתי את האימייל בהתרגשות רבה כמה פעמים. כמה אירוני, שנינו נמצאים באותו מצב, רק במקומות עבודה שונים. מה זה אומר בשבילי? אולי הבעיה היא לא במקצוע שלי, לא בבוס ולא בסוג העבודה? אולי לא צריך ללכת לשום מקום והמפתח נמצא בי?

.

טנסגריטי (Tensegrity)

לפני כמה שבועות השתתפתי בסדנת הקונטקט אימפרוויזציה (אלתור בתנועה ובמגע) עם ליאור אופיר. חקרנו את המושג טנסגריטי – Tensegrity – שפותח ע"י הארכיטקט בקמינסטר פולר לצורך בנית בניינים בהקשר לתנועה של הגוף.

טנסגריטי הוא עקרון מבני המבוסס על שימוש ברכיבים בודדים דחוסים בתוך רשת של מתח מתמיד, באופן כזה שהרכיבים הדחוסים (מוטות או ברים) אינם נוגעים זה בזה והרכיבים המתוחים (כבלים או גידים) מתווים את המערכת במרחב.

זהו שיוו כוחות מנוגדים המבוסס על סינרגיה בין צמדי הכוחות כמו דחיפה ומשיכה, דחיסה ומתיחה, דחיה והמשכות (push/pull, compression/tension, repulsion/attraction) שמתקיימים בו זמנית.

מערכת כזו מייצבת את עצמה באופן מכני ע"י כך שהכוחות מתפזרים באופן שווה, כך שהלחץ המופעל על כל רכיב הרבה יותר קטן. מבני הטנסגריטי יותר גמישים ועמיד לכוח דחיסה חיצוני רב יותר לעומת המבנים הבנויים בשיטת הדחיסה כמו, בניין קומות רגיל.

בבניין קומות, בו כמה שהקומה יותר קרובה לאדמה, כך גדל הכוח הדחיסה המופעל עליה. כשכוח הדחיסה גדול מדי, המבנה יתרסק. לעומת זאת, מבנה טנסגריטי לרוב לא מתרסק, אלא מתקפל. כשההשפעה החיצונית פוסקת, המבנה חוזר בחזרה למצב ההתחלתי שלו.

אם נבחן מקרוב את הגוף האנושי, נגלה שהוא בעצם גם מבנה טנסגריטי. כאן, הרכיבים הדחוסים הם העצמות. הרכיבים המתוחים הם הגידים והפשיה (fascia) – רקמת החיבור העוטפת את השריר ומתחברת לגידים משני צדיו של השריר.

.

כשהלחץ פוגש את הרגיעה והרפית המאמץ

הרגע המחונן הגיע בסדנא כשחקרנו את עיקרון הטנסגריטי בגופנו. עמדתי בעיניים עצומות כשלפתע הרגשתי זוג ידיים חזקות המפעילות לחץ לא קטן על כתפיי. לרגע, בתמונה שחלפה לי בראש, ראיתי איך אני קורסת לרצפה. אך זה לא קרה. הגוף שלי נרגע מהמפגש הראשוני עם הלחץ החיצוני ומתוך כך נענה ללחץ, רתם את האנרגיה שלו ונע יחד איתו.

זאת היתה חוויה נפלאה של גמישות ועבודה על מרכז שיווי המשקל שלי. שמרתי על הקשר עם הנשימה שהתרחשה בבטן ואפשרתי לגוף להיות משוחרר. שיווי המשקל התרחש הודות לאותה סינרגיה בין שני הכוחות המנוגדים: לחץ, דחיסה, יציבות בשרירים ויחד עם זאת, הרפית מאמץ ונינוחות.

כך, הלחץ החיצוני הותמר לתנועה של הגוף. בהיותי במצב סטטי, כי עמדתי במקום, הלחץ או הדחיסה הניעו אותי לפעולה והביאו למצב דינמי. וכשהלחץ נפסק, עמדתי שוב על רגליי כאילו קודם לא קרה דבר.

זהו בדיוק העיקרון של וויסות מערכת העצבים. במצב רגיל, גירוי מסויים גורם לעוררות מערכת העצבים. כשיש לי מספיק משאבים להתמודד איתו, מערכת העצבים לאט לאט חוזרת למצב רגיעה.

אבל, כשקורה לי אירוע מלחיץ ואני מוצפת רגשית ופיזית, מערכת העצבים נמצאת במצב של עוררות יתר. במקרה כזה, הנטייה הראשונית שלי היא לנסות לעשות משהו עם התחושות האלה כדי שהם יפסקו.

בעשיית כך, אני בעצם מפנה את תשומת הלב שלי החוצה ומפסיקה להקשיב למה שקורה בפנים. בעצם, במצב כזה "אין אף אחד בבית". כשאני רוצה שהרגשות והתחושות הכואבים ייפסקו, אני מסרבת להרגיש אותם, מרגישה מנותקת מעצמי ואז החוויה מתעצמת עוד יותר ואף נהיית בלתי נסבלת.

לעומת זאת, אם אני מסכימה להרגיש ומאפשרת לעצמי לשים לב לכל תחושה בגוף, לכל רגש והמקום בגוף שאני חווה אותו, לכל מחשבה שעולה, כשאני מקבלת את התופעות האלה בחמלה וסולחת לעצמי על כך שאני חווה אותם, אני מסוגלת להישאר עם כל מה שעולה ופשוט לתת לזה לקרות.

ברגעים נפלאים אלה, למרות הקושי והכאב, התודעה כבר לא שופטת את מה שאני חווה. אלה הם לא רגשות "טובים" או "רעים", אלא פשוט חוויה כמו שהיא. וכך התודעה נרגעת ומופיעה גם הקלה.

בעיני זהו מצב תודעה שדומה מאוד למה שחוויתי בהתנסות של הטנסגריטי בסדנא. כשאני קשובה לרגשות ולתחושות הגופניות שלי, כשאני מודעת לנשימה, הכוח של הלחץ והדחיסה פוגש את הכוח של רגיעה והרפית מאמץ והדו-שיח ביניהם מייצר איכות חדשה של תנועה, גמישות ושיווי המשקל.

 

להכיר ולהסכים לגבולות היכולת שלי

בעבודה, כשהבוס מפעיל עלי לחץ, הוא לא יודע מה הוא גבול היכולת שלי. המטרה שלו – להפיק את מירב התועלת מהעובד. אם, במקרה, הבוס קשוב לעצמו ומודע לגבולות היכולת שלו עצמו, הוא עשוי להיות קשוב גם לעובדים שלו ולנהל אותם בצורה יעילה.

אך אם הוא נמצא בלחץ ובסטרס מתמיד, לא נח ולא אוכל בזמן, ממשיך לעבוד שעות ארוכות גם אחרי העבודה, סביר להניח שיצפה להתנהלות דומה מצד עובדיו. הוא פשוט לא מכיר משהו אחר.

כאן נכנסת אחריותנו האישית להגן על המיטביות הבסיסית שלנו. לא תמיד ברור לנו שאם לאורך זמן נדחוף את עצמנו הרבה מעבר לגבולות היכולת, בסופו של דבר ,לא נוכל להמשיך לתפקד.

דווקא מתוך האחריות למקום העבודה ומחויבות לעבודה יעילה, עלינו ללמוד לכבד את גבולות היכולת שלנו. אך אין זה מספיק.

אנחנו יכולים להיות מודעים לגבולות, אך לא מסוגלים להסכים לכך (מתוך השאפתנות שלנו) או לא מסוגלים להגיד "לא" – מתוך החשש לאבד את מקום העבודה. חשוב מאוד לעבוד על הקונפליקט הזה, אחרת נמשיך להתנהל בלחץ מתמיד. כמובן, אם הדבר גדול מדי עלינו, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

יסודיות יתר ופרפקציוניזם

בתור אנשים רגישים מאוד שלעתים קרובות מזהים הרבה יותר פרטים בסביבה, יש לנו נטייה ליסודיות יתר ופרפקציוניזם. כשאנחנו נדרשים לעמוד בלוחות זמנים צפופים למדי, כדאי לנו לבדוק מחדש מהם סדרי העדיפויות.

בנוסף, אנחנו לא תמיד מודעים לכך שישנם דברים מסוימים שבכלל אף אחד לא מצפה מאתנו שנעשה, אך אנחנו בכל זאת מתעקשים לבצע אותם מתוך יסודיות מעמיקה. כדאי לנו לגלות גמישות ולשקול, אולי בכל זאת אפשר לוותר על כמה דברים.

בהתאם לכך, מתוך העבודה על יסודיות היתר האישית שלי, לא אמשיך לפתח את הפסקה הזו ואשאיר אותה כנקודה למחשבה בלבד 🙂

.

לסיכום, אין ספק שמקום עבודה שיש בו לחץ רב ודרישות מופרזות מצד ההנהלה הוא קשה עבורנו ואף מביא להשלכות ארוכות טווח על בריאותנו הנפשית והפיזית.

אך במקרים כשהדבר מתאפשר, אני מציעה לכולם ומזכירה שוב גם לעצמי, לנסות להתייחס למקום העבודה כזה כמקום לאתגר המזמין אותנו להעמיק לתוך לימוד של טיפוח האיזון הפנימי והגמישות האישית שלנו, לכבד את גבולות היכולת שלנו ואף לשחרר את הצורך ביסודיות יתר והפרפקציוניזם.

על מנת שנוכל לתרום את המרב מעצמנו למקום העבודה ולסובבים אותנו, חשוב מאוד שנשמור על האיזון הפנימי והמיטביות.

 

 

יקרים,

המשך המאמר יבוא בעוד שלושה שבועות ובינתיים,

א', כותב האימייל שקיבלתי, וגם אני נשמח מאוד לשמוע מה דעתכם:

האם גם לכם קורה שאתם נכנסים ללחץ בעבודה?

האם אתם נדרשים לעמוד בציפיות בלתי אפשריות של הבוס?

האם חשבתם פעם להחליף מקום עבודה או מקצוע בגלל זה?

מה עוזר לכם במצבים כאלה אם בכלל?

 אתם מוזמנים לשרשר את השיתופים האישיים והתגובות שלכם כאן בהמשך העמוד כדי שנוכל לתמוך אחד בשני בתובנות האישיות שלנו.

 .

אני מזכירה על ההזמנה לשלוח אלי את השיתופים האישיים שלכם אודות הכלים שעוזרים לכם או שאלות לגבי הבעיות בהן אתם נתקלים בתור אנשים רגישים. יותר פרטים תוכלי למצוא כאן…

להתראות בעוד שלושה שבועות בפרק השני של המאמר!

באהבה,

ביאטה שבון יהב, עורכת פורטל הקהילה של אנשים רגישים מאוד, מטפלת גוף נפש בשילוב תמועה אטית, תומכת ומלווה אנשים רגישים מאוד  | http://anashimregishim.com | http://tnuaitit.com