הרהורים, מאמרים

נולדתי בלי עור

מכתב  מ- א', חברת הקהילה שלנו.

א' תשמח מאוד לקבל את תגובתכם ותמיכתכם כאן בדף זה. ניתן לצרף תגובה בהמשך העמוד.

שמי א' ונולדתי בלי עור,

לא פשוט לחיות בלי עור ולפעמים נדמה כבלתי אפשרי.

לא פשוט להיפצע ולדמם מנגיעות קטנות ,ולפעמים נדמה כי נגיעות קשות יכולות להרוג אותי

לא פשוט לחוות כאב כה רב מנגיעה כה קטנה

אולי כאב זה טיפח פחד ואינסטינקטים של זהירות יתירה, של חיה.

לא פשוט לנוע כמו ניצוד לאט ובזהירות-מלא פחד ממגע, סובבי חושבים שזה בכלל מעצלות וחשיבה איטית אבל הם, חסינים שכמותם מה הם יודעים בכלל.

לא פשוטה תחושת הבדידות, הכבדות וחוסר הרצון לצאת לבחוץ.

לא פשוט לשהות במקומות הומים,

לא פשוט לפחד מרעש, אולי הוא משבש

את יכולת השליטה על הנעשה שמא משהו יפגע וידבר בי באין משים

לא פשוט לחוש את רגשות האחר, תנודות רוחם של סובבי חודרות לעצמותי ועושות אותי חולה

בעיני כל אדם הוא כמו תותח שיכול לירות גם הקל שבהם

לכן כמעט ואינני מדבר ואם מדברים איתי אני מסתייג מתרחק ומאבד את הראש,

אני נכון לתקוף מיד כשאני מזהה אימה וזעם עוד בטרם ביטא אותם העומד מולי

חבורה של אנשים ומקומות הומים הם שדה קרב בוער בשבילי, אני מייד מתחפר ובורח

אבל בין כתלי משכני אני פורח, עם עצמי אני מפצה ללא פחד ומדווה

מוסיקה מחלימה אותי

אני מפת צלקות וגילדי פצעים שנגרמו ממגע בחוסר עור

אני נכה

אני מוגבל

אני בלון לחץ שנע בזהירות מחשש לפיצוץ

אני עייף

אני בודד"

תודה, א'

25 תגובות על ״נולדתי בלי עור״

  1. מעניין אותי לדעת האם גם אתם חשים עייפים האם גם לכם קשה להשאר במקומות עבודה ובכלל איך אפשר לעבוד ולהתנהל כשאתה חש כל תנודת אנרגייה סביבך ?איזה עבודה יכולה להתאים ל"מוגבלות" הזו (כן מוגבלות כי עם ההפכפכיות שבי שמצווה עליי לאהוב את ה"מתנה" אני נתקלת בהמון רחמים עצמיים כתוצאה מאותה מתנה על כך שאני חשה מוגבלת או חריגה מבין כל העולם הנורמלי .

    1. תילמד להבין מה עושה לך טוב , מה מעניין אותך בתור עבודה. גם אם זה לא נישמע לחברה הסובבת עבודה "ראוייה" ,או שהתדמית של העבודה נחותה או המשכורת נמוכה – זאת אחת הסיבות העיקריות לחוסר התמדה בעבודה.

  2. פעם ראשונה שאני קורא טקסט כל כך חד ומדוייק טקסט שממש נוגע בי. אני מרגיש הזדהות עד לעומקי נישמתי. ובמיוחד בזמן האחרון אני מרגיש שזה ממש כבר יותר מידי..שאני לא יודע אם אני יכול להמשיך ככה..

    1. תודה איציק על ההזדהות.
      אתה זה מי שאתה מרגיש שאתה,
      ככה היית,
      ככה תהיה,
      וככה תשאר.
      השאלה הייכן תמקד עיניך

  3. אליה היקרה,
    נעים ומרגש לחזות בהיזדהות לאלגוריה נאנחת זו שפרסתי,
    מנחמת העובדה שאינני עוף מוזר,
    העלית נקודה מענינת בתגובתך השניה, מעט מיסטית, נהירה ויפה-אולם גבוהה היא מדי ליישום בעיני בעולם סואן ועיוור שכזה, ובכל זאת טוב להאמין בכך.
    להשלים עם הקיים ולהיתמודד גם אם זה כואב לפעמים ולפעמים הרבה-זו המציאות ומהיכרותי איתה לא תמיד שוקקת אור ואהבה,,,
    אדם רגיש יכווה יותר, יכאב יותר, אולי הוא יתרגל לכך ויתרגש פחות-אולם פוטנציאל הפגיעה בו גבוהה יותר זו בעיני עובדה,
    אני מאמין ברציונליזם כי אל לנו להשלות עצמנו לשינוי חברתי ומתחסד ומנגד לא לייצר אנטגוניזם עצמי כלפי החברה הסובבת אותנו-אלא כאדם בעל מום ורגישות קטנה ככל שתהיה-מודע הוא לה ונמנע מלגרום לה להתפרץ, כך לנו לנהוג, לדעת לחזות עם מה אנו מסוגלים להתמודד ועם מה לא, ממה מוטב להיכוות וממה לברוח-כל אדם עושה חישובים אלו עם עצמו לעיתים, אדם רגיש אמור לעשותם כמעת תמיד,
    תודה לך על התגובה, אורי orya_785@walla.com

  4. וגם לתזכור שבאנו לכאן להביא אור ואהבה לכדור הארץ, אנחנו צריכים להתגבר על הקשיים שלנו בעולם הזה, להתקרקע, לקבל את זה שאנחנו כאן ולהתחזק
    לא סתם נתנו לנו את הכוח הזה של הרגישות, כשנתחזק ונרשה לעצמינו לקבל ולהתחבר אל האור והאהבה, לסלוח לכולם על הכל מתוך הבנה שהם לא מודעים ופתוחים, ונעזור להם, להורים שלנו ולכל סביבתינו להיפתח ולהתחבר לאור ולאהבה, זה התפקיד שלנו וזה היעוד שלנו
    אז זו לא בדיוק ברכה ולא קללה, זה לא טוב או רע, זה תפקיד, כשנממש את התפקיד בעצם נגשים את עצמינו, וכשנגשים את עצמינו נהיה שמחים ומרוצים (כי התיסכול בא מחוסר ההגשמה)

  5. כל כך מזדהה, אני בנוסף לזה יש לי גם בעיות בעור הפיזי
    אני כרגע גרה עם ההורים וממש משתגעת כל כך צריכה את המקום שלי עם האנרגיות שלי
    באמת מעניין אותי לדעת במה אתה עובד?

  6. תמיד תארתי את עצמי כמי שנולדה עם "עצבים חשופים". שם אחר לאותה תופעה. כשעברתי טיפול אצל נטורפאת (שיאצו, עיסוי עם שמנים, תוספי מזון, פרחי באך וכו') מצבי השתפר מאוד. גם הזמן עושה את שלו ועם השנים, זה נעשה יותר קל. מקווה שגם אצלך זה יהיה כך בהמשך.

  7. אורנה היקרה, ראשית תודה על תגובתך התומכת, ברם באשר לעזרה הראשונה-חוששני כי אינני מוצא התאמה.
    נ.ב. אני משתמש ב Q10 זמן רב בהקשרים אחרים.
    אשמח לתת פרטים במייל, ושוב תודה רבה

  8. שלום א',
    התחושות והחששות שאתה מתאר מוכרות מאוד. עם זאת אני מקווה, שתיאור הפציעות בעור הן מטפורה בלבד…
    אוסיף לדברים שנאמרו לעיל, שלא די לקבל את מצבך, להשלים עם רגישותך – ולהתקפל. לא! יש צורך ללמוד ולהתפתח, ללמוד אותם דברים על האדם, גופו ונפשו, שיכולים לעזור בהתמודדות היומיומית. לימודי העשרה שונים עשויים לספק לך גם מפלט מהבדידות, הכרת אנשים חדשים, שאולי חולקים איתך את תכונת הרגישות ואולי לא, וגם בסופו של דבר יעשירו אותך בדרכי התמודדות. לעיתים הטכניקות יימצאו במקומות הפחות צפויים, וככל שתתפתח ותיפתח ליכולות הרוחניות הגבוהות שלך ותתחבר לשורש נשמתך, תגלה מתוך פנימיותך את הכלים המתאימים לך באופן אישי.
    בתור מטפלת רוחנית-מיסטית-אנרגטית [רגישה מאוד] בשיטת הילינג-תלת-ממדי אני יכולה כבר לומר לך, ברשותך, שיש לך חורים וסדקים בהילה ומסוגים שונים, שחלק מהם קשורים הן לחולשה גופנית רבה והן לרגישות וקליטה מיותרת של הזולת. ההילה אמורה לשקף אותנו, אך גם להגן עלינו. אם יש בה חורים רבים, הרי היא כמסננת שאינה מתפקדת, שגם האוכל יוצא ממנה [האנרגיות שלך] , וגם מה שבחוץ חודר פנימה בנקל – זוהי התחושה שאתה "חסר עור".
    לדברים שכתבתי עליהם יש לי פתרונות אנרגטיים שנעשים בטיפול אישי. בינתיים בתור "עזרה ראשונה" כדאי לך להשתמש בתוסף מזון Q10, שמנסיוני עוזר מאוד לחזק את ההילה ולייצבה, ומוריד עומסי ריגושים ממערכת העצבים.

  9. מקסים ,לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר בעצמי ולעצמי.
    מעודד להיזכר שאני לא חוצן ויש עוד אנשים שחווים
    כמוני את העולם.

    תודה על השיתוף
    ענבל

  10. שלום לך א
    מאד הזדהיתי עם המקום הזה שלך,עם התחושות האלה שלך,גם אני הייתי שם,לא פעם.העניין הוא להעצים את התכונה הכל-כך יפה שניתנה לנו במתנה וזו הרגישות.לדעת למנף אותה למקומות תורמים,תורמים לאחרים ותורמים קודם-כל לעצמנו,לנו.נכון שהרבה אנשים לא מבינים אותנו.אבל אנחנו לא זקוקים להרבה אנשים,רק לנו לעצמנו קודם-כל ואחר-כך כשנהיה שלמים יותר עם עצמנו,נמצא גם את האנשים שמתאימים לנו.שיהיה לך בהצלחה.ותדעי,את לא לבד.
    שנה טובה לך מנעמה

  11. תודה על תגובתכם,
    התרפקתי בקולמוסי בנימה אלגורית וברגע שפוף אודות הווי חיי השברירי.
    בתחילה הדחקתי את העניין בניחומים כי מעולה אני מן שאר האדם,
    אולם במבט רציונאלי ובמבחן התוצאה מוצא אני את עצמי כואב יותר, פגוע יותר, חושש יותר ומתעצבן יותר מן שאר האדם וזאת לא ניתן להכחיש.
    בעידן מודרני זוהי מגבלה ללא ספק, במיוחד לאדם אורבני בכל תחום שהוא, טוב, אולי כמעט בכל תחום שהוא.
    זה כמו גלאי עשן בלב יער בוער, רגישות גבוהה בחיי היום יום פשוט מובילה לקריסה, היא מתריעה ללא חדל, מציפה ומעוררת כעסים שניתן היה לחסוך, וכשקיימים כמה גרויים במקביל היא קורסת, כמו אירועים ומקומות הומים.
    זה אופף כל תחום שהוא, אפילו ביחסים בין אישיים כנתון אדם רגיש לרגע אינטימי מרומם קשה לרגיש לעכל זאתוהוא מתנהג כאדם בקיפאון, אין ספק שכשהוא קורא ויודע את המצב אין כמוהו שולט ומבין אך למערכת הרגישה הזו לוקח זמן לעכל ולהבין אולי משום שהיא כה קפדנית ומנתחת מה שמוביל לתחושה גמלונית ומאובנת.
    אני לא בא לדכא ולהתמרמר אלא אני מאמין שכמו לכל בעיה התנהגותית יש טיפול נדרש גם כאן אלמנט של טיפול
    אחרי הכל דבר הפוגע בשגרת יומך ומקשה עליך להשתלב בנורמה החברתית מצריך טיפול ולו בגלל הקושי שלך כשלעצמו, כך אני מאמין לפחות.
    שוב תודה על התגובות, אורי:orya_785@walla.con

  12. לך עם השקט , המוסיקה , הטבע , אנשים שאינם מעליבים , שתומכים. מצא את הכל בקצב במתאים לך והכל יסתדר . שנה טובה.

  13. ד'

    אני מאוד אתך. מאוד לא קל רק לסבול ולסבול…עליך לזכור שאצל כל אחד מאיתנו נמצא האור.
    וברגע שתהיה מוכן לתת לו הזדמנות להתגלות לך הוא יתגלה…. גם לך כמו לכל אחד אחר מגיע כל הטוב שבעולם. הסובלנות אל האחר וקבלתו על אף מגרעותיו, מאפשרת!!!! מאחלת לך המון הצלחה. כי למעשה עשית כבר את הצעד הראשון אל עבר ההחלמה, בכך שהחלטת לשתף אותנו. מאחלת לך המון אומץ בהמשך!!!!

  14. רק עכשיו נודע לי שקיימת קהילה של אנשים רגישים מאוד ושאני לא לבד. איזו הקלה! תמיד הרגשתי שמשהו לא סוגר לי ורק עכשיו אני מתחילה להבין מה גורם לזה. גם אני נולדתי בלי עור או עם עור דק ביותר ולאט לאט ובנפילות וקימות רבות אני לומדת כיצד לחיות טוב יותר בעולם הזה. כי הרי…אנחנו חיים רק פעם אחת, לא חבל לסבול כאשר יש יופי רב כל כך מסביב? ביחד הכל קל יותר, אפשרי יותר…יהיה טוב, אני יודעת 🙂

  15. שלום..
    התחברתי מאוד.. לי יש עור , אבל הוא דק ,לפעמים מאוד דק..
    מצריך ממני למצוא את המקומות והעיסוקים שבהם אני מרגישה מוגנת
    מצאתי מקצוע כזה..מורה להתעמלות בגני ילדים..
    שם אני ..פרח..
    שתמצא לך את המקומות המוגנים שלך..

  16. Lonely voice
    ….אם יום אחד…. כל המציאות אומרת לך-עליך את הדברים-השקרים הכי משפילים ובזויים וגדולים שהמציאה האנושות ,14 שנים-באופן עקבי קבוע יום יומי ומתמיד ללא הרף, בלי הפוגה, שאתה:
    נאצי, אפס ועלוב, מגעיל, עצבני, צבוע ושקרן, מעצבן, סוטה מין ,הומוסקסואל, נשנש, מניפולטיבי, עוין,שונא, שרוט פגוע נפש וחולה נפש ונכה, רע- לא טוב , רשע, פושע, בן בליעל,בהמה, לא יכול לעשות כלום, ערב-רב, מוזר,מפחיד, אויב,כופר, מתועב , משומד, נבלה וטרפה, שרץ שקץ, טמא, גאוותן, אלים, רוצח, מסוכן, מלוכלך, לא שווה כלום, זבל של בן-אדם, נבל, מנוול, עוכר ישראל ,מושך אש, מסכן,חריג, גמל נקמן, שונא ישראל, פדופיל ואונס ילדים, שמן, עבריין, מסומם, פרזיט, עוף מוזר, נחש, סכסכן ובעל מחלוקת מחרחר ריב, קוקסינל, נצלן סחטן כפוי טובה
    אז, מה אני אמור לעשות עם זה ?
    האם נכון יהיה לכנותך "קדוש מעונה" ?
    איך תצא אחרי זה ? ומה ישאר ממך לרפואה ?
    מה אפשר לומר ?
    מה אתה אמור לחשוב ?
    למי תפנה ?
    ולא עשית כלום…
    אז אפשר לומר … שעברת את 7 מדורי גהינום ?
    מה אפשר לומר ?
    איך אתה אמור להתנהג ?
    ו…ואיך תראה אחרי זה ?
    ו…מי יזעק את זעקתך ?
    ומי ישמע ?
    עכשיו, אחרי שיצא עליך "שם" לאן תלך ?
    מה אפשר עוד לומר …. ?

  17. הרגשה מוכרת, וחשוב שתדע שאתה לא לבד !! לא טוב לשים על עצמך תויות של מוגבל ונכה
    כי אני בטוחה שאתה יכול להינות מהרבה דברים ולא רק ל חיות בפחד וסבל,,טוב שאתה נהנה ממוזיקה טובה,, ויכול לחיות עם עצמך בשלום שאתה בבית ,זה בסדר לפעמים להנתק מכל העולם ואנחנו צריכים את השקט שלנו אני מכירה חברה שלא מסוגלת להיות לבד עם עצמה וכל הזמן מחפשת להקיף עצמה בפעילות ואנשים ודייטים שזה ממש חוסר שקט נוראי ,
    יש הרבה פעילויות מרגיעות ומאזנות פיזית ונפשית כמו טאי צי, צי קונג, יוגה, פלדנקרייז,מדיטציות ,,,ולשם באים אנשים נחמדים ורגועים והאוירה רגועה ולא מלחיצה
    וגם חשוב להתחבר לטבע ומרחבים הליכה בים להיות בטבע לקחת איתך כלב זה יהיה נחמד בכלל לגדל בעלי חיים זה תורם להרבה שמחה ורוגע ולהקשיב לאינטואיציה להתחבר רק לאנשים שלא מאיימים ומלחיצים,,כדאי גם כל יום לעשות לפחות משהו אחד שמשמח אותך,,,,ספורט,,תחביב ציור,מוסיקה,,סרט,,,,אין ברירה חייבים לעבוד על עצמינו למצוא דרך שיהיה יותר קל,, הרבה בהצלחה

  18. אכן לא פשוט זאת מילה קטנה עבור ההתמודדות היום יומית הקשה והמורכבת…
    אין ברירה , חייבת ללמוד,חייבת לנסות דרכים שיקלו ויפשטו את ההתמודדות..זאת דרך ארוכה
    ויפה שעה אחת קודם, האמיני לי , זה אפשרי, המון הצלחה ואנו כאן כדי לתמוך ,לחזק ולאהוב:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s