מאמרים, רגישות בחיי היום יום, שאלות ותשובות

האם גם אתם חווים שינויים דרמתיים באנרגיה פיזית ונפשית?

היי ביאטה,

מבקשת להעלות לאתר שיר שכתבתי בעקבות מה שאני חווה כעת.

מבקשת גם לדעת האם זאת תסמונת של אנשים רגישים מאוד, והאם זה מופיע גם בספר של ד"ר איילין ארון "אדם רגיש מאוד"?

אקדים ואומר שאינני אדם אנרגטי והאנרגיות שלי די מעטות. כשאני נדרשת למקד עצמי למשהו חשוב, כל כוחי מנותב למטרה.

אבל אח"כ שהנושא מוצה, אני מתרסקת מחולשה.

בחודשיים האחרונים חוויתי שני אירועים מאוד חשובים בחיי.

האחד השקת ספרי הראשון "ניצן צחור" וביום שישי האחרון, חתונת בני.

בשני האירועים הללו הייתי בשיא ההיי והרגשתי נפלא, ריחפתי מלאת אנרגיות.

אך מייד כשהתסתיים, אינני מסוגלת לעשות דברף, בקושי ללכת, כמו קיבלתי רגלי צמר גפן- רוצה רק לישון.

כמובן שהסביבה והמשפחה אינם מבינים וטוענים שאני אגואיסטית, כי יש לי כוחות רק לעצמי, וכזה קשור לדברים מחוץ לי, אני נעלמת…

כדי להסביר עצמי לעצמי, כתבתי גם שיר:


סולמות וחבלים

חוויתי  אירועים משמחים

חלפו הריגושים החזקים

נגעתי בפסגות

הגעתי לגבהים,

וכעת…

באפיסת כוחות

מרוקנת, מותשת

כמו בובת סמרטוטים שכובסה,

תלויה לייבוש על חבל,

תפוסה באטבי כביסה צבעוניים,

מיטלטלת ברוח

מנסה לאסוף בחזרה חלקיקי אנרגיה

שניתנו באהבה,

שפוזרו ונפוצו

והם חמקמקים…

מבקשת לאזור את כוחותי הכלים

להשיב לגופי את אנרגיית החיים.

התחושה הזאת המלווה תדיר,

היכולת לטפס לפסגות החדווה והאושר

לרחף שם בין מלאכים,

ולאחריה הנפילה ההתרסקות,

הצלילה לתחתית העמקים.

ונזכרת במשחק קובייה בילדות שכה אהבתי,

"סולמות וחבלים"….


אשמח לדעת  האם ישנם אנשים בקהילה שחווים זאת תדיר כמוני?

רוני הילה טלאור

http://cafe.themarker.com/user/383100/


25 תגובות על ״האם גם אתם חווים שינויים דרמתיים באנרגיה פיזית ונפשית?״

  1. שלום רב לכם אנשים רגישים, אני רק עכשיו הבנתי מה הבעיה שלי, כל חיי חשבתי מה לא בסדר איתי, חסרת אנרגיות, מתרגשת מכולם, מגיבה בעוצמתיות לדברים,כמו ריחות,טעמים,
    אומנות,לטבע,ובמיוחד בחברת אנשים. לאחרונה עברתי משבר קשה שקשור בבעלי,ועקב כך
    נשברתי, בזבזתי את כל האנרגיות בשבילו ובשבילי לא נשאר כלום.
    כרגע אני אוספת את עצמי מחדש, מה שעוזר לי זה מוסיקה,הליכות וספורט,מחפשת
    איזשהו כוון לאזן את נפשי, אם למישהו מכם יש רעיון אשמח מאד, וכמובן כל הצעה תתקבל
    בברכה.
    מודה מראש, מאחלת לכולם רק טוב.

  2. שלום לך אלן,

    ברוכה המצטרפת לקהילה.
    קראתי את שכתבת ואני מזדהה איתך מאוד.

    גם הרגישות שלי היא פיזית בעיקרה ומתבטאת בעיקר בשיבושים בגוף הפיזי.
    על הגוף הרגשי למדתי לשמור יותר במהלך השנים.
    כמעט ואין יום שאינני חווה כאבים כאלה או אחרים, בעיקר באזור הצוואר והראש.
    וגם פיתחתי אלרגיות קשות למזון.
    סוגי התעמלויות שונים שניסיתי בסופו של דבר הזיקו לי ברמת הגוף, בעיקר אם היו קצביות מידי ודינמיות.

    עד שהתודעתי לשיטה (לפני כשנתיים) שהיא שיטת נשימות יוגה מעגליות. לאחר קורס של 5 ימים יש להמשיך ולתרגל יום יום בבית, רצוי בבוקר. וניתן להצטרף גם לתרגול קבוצתי פעם בשבוע.
    משך התרגול כ25 דקות, ולאחריו מגיעים לרגיעה ואיזון, וכל מערכות הגוף מקבלות חמצן ומתאזנות, ובעיקבותיהן כמובן גם הנפש.
    השיטה נקראת "אמנות החיים" the art of living ומוצאה מהודו. תחפשי באינטרנט את האתר שלהם בעברית.

    ורוצה להתודות, לפני כמה חודשים עקב עומס קצת התעצלתי והתחלתי לדלל את כמות התרגולים שלי, לאט לאט עד שכמעט הפסקתי.
    תוך זמן קצר מאוד חלה החמרה ממשית במצב הבריאותי והנפשי שלי. הגוף ממש ביקש לנשום..
    חזרתי לתרגל וכמעט מייד חשתי טוב יותר.

    מאוד ממליצה לך לנסות, לא יקר, זמין לך בכל עת ואין צורך במטפל חיצוני.
    ניתן לשלב זאת עם מדיטציה קצרה, ואת "מסודרת" לכל היום.
    הרבה מחברי "סחבתי" לשם, גם כאלה שאינם רגישים במיוחד, וכולם מברכים על כך.

    כל טוב ובהצלחה!
    רוני הילה

  3. אנשים יקרים
    רק לפני שבוע התוודעתי לקהילה המופלאה הזאת והתמיכה והאהבה בדבריכם מרגשות אותי מאוד.[רגישים,לא?]לדעת שאני לא לבד…גם אני התרסקתי אחרי חתונת בני לפני כ3 חודשים ועוד לא התאוששתי.אני גם מקבלת זריקות botex בצוואר כל 3 חודשים לדיסטוניה צוארית ואף זה רסק אותי עוד יותר.הפעם אני לא מצליחה להתרומם לבד והתחלתי טיפול בדיקור.האם יש למישהו נסיון עם זה?טיפולים אחרים?תרופות קונוינציאליות או אלטרנטיביות?שתפו אותי!
    מה שעוזר לי מאוד זה שיחות עם הבורא.צעקה אליו או אל רבי נחמן..כן,הגנות אנרגיות מאוד חשובות.אלעד,אשמח לקרוא את השירים שלך.

    לשמחתי יש משפחה תומכת.
    היש לכם בלוג שאפשר לכתוב ולקרוא את רגשותיכם?חוויות שלכם?נסיון?
    ישתבח הבורא על המתנה הנפלאה שקבלנו-שנדע לאהוב את עצמינו כמו שהוא אוהב אותנו.

    בברכת שמחה
    אלן

  4. אני מאמינה וגם רואה שלא צריך לוותר על איכות החיים שלנו.

    הרגישות היא מתנה למי שמאמין בזה ומקבל את זה באהבה.

    הרגישות דורשת מאיתנו לחקור ולחפש את הדרך שתעזור לנו להשאר באיזון.

    יש המון מה לעשות:
    – תזונה שמתאימה לנו (יש לי נטורופט שמכין לי תוספים מיוחדים שמתאימים לי), מזון אורגני כי אנחנו יותר רגישים לרעלים.
    – תנועה
    – עבודת התפתחות הכוללת מעקב אחרי מה שמחליש אותי רגשית וריפוי שלו בנפש
    – יצירת ריתמוסים (דברים שחוזרים) שמחזקים את הגוף האתרי (גוף האנרגיה)

    למשל כדי לא לפול למיטה ייצרתי לי את סדר היום שעוזר לי לשמור על עצמי.
    בבוקר אני עושה את רצף הבא ששומר עלי: מדיטציה, התעמלות, ארוחת בוקר. כל אחד בזמן קצוב.

    בעיני אם המטרה היא לחיות עם הרגישות ולהרוויח ממנה, זה בהחלט אפשרי.

  5. אני כל כך מזדהה עם כל מה שנכתב פה, לפעמים ההרגשה היא שבאמת אני חיה בקצב אחר מכול העולם. לרוני הילה המון מזל טוב על האירועים המשמחים בתור התחלה צריך לדעת להיות קשובה לעצמך וללמוד כמה את מסוגלת לספוק לפני הנפילה האנרגטית שאת חווה.

    לפרח אני מבינה מאוד טוב מה עובר על הבת שלך, גם אני בגילה הייתי ברגישות קיצונית ביותר, יש משהו בגיל ההתבגרות שפשוט מעצים את הרגישות הזו אצל אלה מאיתנו שיש להם רגישות אבל זה בדיוק הזמן למצא את הדרך להתמודד, הדרך הזו יכולה לבוא בכל מיני דרכים, לי מאוד עזר להיות מטופלת בשיטת אלבאום ולשלב גם מדיטציה, דמיון מודרך, אפשר גם יוגה, טיפולי רייקי או שיאצו או כל דבר שעוזר ומחזק לא רק ברגעי השפל אלא גם כשמרגישים בסדר כדי לחזק את בתך, להוריד את כמות ההצפות שהיא חווה ולעזור לה לתפקד יותר טוב ביומיום.
    כמובן כל מה שרשמתי יכול לעזור גם לך ולכולנו הרגישים מדי, אבל לא פחות חשוב זה הבנה ומזלה שיש לה אמא שיכולה להבין ולעזור לה ללמוד להתמודד עם הכול.

  6. אני מזדהה עם כל מה שנכתב כאן.
    לי באופן אישי יש הרבה רגעי שבירה ומאד מאד קשה לי מצבים וסיטואציות בחיים ובמיוחד נוקשות.
    כל זה עבר לביתי בת ה-16.5 שהיא סופר סופר רגישה וכל דבר הכי קטן מפיל אותה והיא מגיבה בקיצוניות.
    קשה לה מאד עם מצבי נוקשות במיוחד בביה"ס שזו המערכת שסובבת אותה.
    היא מכירה רק מצבים של להיות או לברוח.
    תסכולים גדולים שיכולים להביא אותה לחוסר תיפקוד.
    איך אני יכולה להביא קצת איזון ולראות קצת אופטימיות במצבי משבר??
    (כאשר אני בעצמי נלחצת ונוטה להישבר)
    עצות-נסיון חיים-משהו שיכול לעזור לי??

  7. לכל החברים באתר שמגיבים בתגובות כל כך מרגשות, לא העליתי בדעתי שהנושא כל כך נפוץ ויגרום להדים כאלה.
    אפילו התלבטתי מעט אם בכלל לכתוב על כך- שהרי כל הזמן אומרים לי בסביבה שאני עסוקה בעצמי..
    כעת מבינה שרק אני יכולה לשמור על עצמי.
    אף אחד לא יוכל להבין ולעשות זאת במקומי.
    חברי ובני משפחתי חיים אחרת. קמים בבוקר עם אנרגיות שמלוות אותם כל היום.
    מספיקים אלף ואחד דברים והמירוץ לא פוסק.- הם אפילו מרוצים מכך.
    יש כוחות לעבוד, ללמוד וליהנות ואפילו לצאת בערב.

    ואילו אני, כפי שכתבה כאן אורית, עושה דבר אחד ומתעייפת, לא יכולה יותר- חייבת לנוח ולישון.
    למשל, אם אלך בבוקר להתעמלות, אין לי כוח לצאת אח"כ לסידורים. או אם אצא בבוקר לקניות, אין לי כוח לצאת אחה"צ ללימודים.
    וכך למדתי לתמצת את הזמן שי לדברים החשובים לי ביותר, ועושה המון ויתורים.
    אפילו ויתרתי מזמן על נסיעות לחו"ל, כי אחרי שחזרתי באפיסת כוחות מוחלטת,
    לקח לי לפעמים כמה חודשים להתאפס.

    בהחלט לא קל לחיות ככה.- אבל אין ברירה צריך ללמוד לקבל את עצמינו כפי שנבראנו.

    מודה לכם על הפתיחות ועל השיתופים.
    מאוד מתחזקת מהתמיכה שלכם.

  8. היי לכל הרגישים והרגישות מאוד!

    גם אני מכירה את התיאורים של התרוקנות מאנרגיה מקרוב. ה"לונפארק" של מצבי הרוח ושל האנרגיה הפסיכו-פיסית {ולהיפך}, לא עשה לי "חיים קלים" אף פעם; קשה במיוחד כש"צבע העדשות" במשקפיים משתנה ללא אזהרה מוקדמת ובלי שאני מודעת לגורם.

    נעים לדעת ולהרגיש לא לבד מול ים האנשים ה"רגילים" שמסביב, שבלי להתכוון,רק משום שאינם מסוגלים להבין, פוגעים ומחזקים תחושות של חריגות ובדידות.

    תודה ויישר כוח לפעילים בקהילה

    רחל

  9. הי כולם,

    כמה מרגש לראות שזה לא רק אני.
    ככה הייתי במשך שנים, המון במיטה בלי כוחות, בלי הסברים.
    יום אחד מסוגלת להכול אחר-כך שבועיים לא יכולה לזוז.
    במשך שנים של עבודת נפש עמוקה ושינויים בתזונה ושילוב תנועה, יצרתי לי מרכז חזק, בלי לאבד את המתנה של הרגישות המופלאה שלי.
    מהחוויה הזו שלי, יצרתי שיטה שנקראת "זוגיות הרמונית".
    שיטה של איזון נפשי של היחסים בין חלקי הנפש. שימוש בכלים של השיטה, מייצר את המרכז שלנו ומשם הדרך פתוחה.
    מידע על השיטה ניתן למצוא ב: iris-sovinsky.com

  10. רוני יקרה,במשך שנים כך חייתי. לא עוד.
    עשיתי הרבה עבודה עם עצמי ועם המרכז שלי ואני היום מאוזנת לאורך זמן. בעקבות העבודה שעשיתי פיתחתי שיטה שנקראת זוגיות הרמונית שיוצרת את האיזון. העבודה היא עם הגברי והנשי שבנפש.
    למידע על השיטה:iris-sovinsky.com

  11. אני נרגשת מאוד לקרוא את התגובות לרוני. זה מחזק אותי לשמוע שזה קורה לעוד אנשים. גם עלי חשבו לא פעם שאני מפונקת ומגזימה ולא היתה הבנה לענין הזה של התרוקנות פתאומית מאנרגיה ותחושה של – לא עוד…אני לא מסוגלת להמשיך עוד רגע אפילו, פשוט המצברים התרוקנו.
    אני מסכימהמאוד עם מה שכתבו כאן- אנחנו צריכים להיות רכים עם עצמנו, לא להרגיש אשמים ולקבל את הגוף שלנו כמו שהוא ממקום של כבוד והבנה. עלינו לתמוך בגוף ברגעים קשים וללמוד מהנסיון מה עוזר לגוף ומה מקשה עליו. מישהו הזכיר את ענין המזון. אצלי הוא רכיב משמעותי מאוד בהרגשה הכללית שלי. כשאני אוכלת מזון שיש לי אי סבילות לגביו, הוא יכול בדקות ספורות לרוקן אותי מאנרגיה שבעקותיה יבוא דכדוך וחולשה.
    זה נפלא שיש עם מי לחלוק את התחושות האלה ולא להרגיש כל כך לבד בענין הזה…
    עדינה

  12. שלום רוני הילה,

    ראשית ברכת מזל-טוב לרגל השמחות!

    אהבתי את השיר היפיפה שלך ואני מאוד מזדהה עם התופעה שתיארת. אני נמנית על סוג האנשים הרגישים במיוחד, וממש כזאת קרה לי לאחר חתונת ביתי הבכורה, וכן לאחר הגשת תיזה באוניברסיטה. אולם התופעה שתיארת נמצאת גם אצל אנשים מן השורה, והיא בולטת במיוחד במקרים כאלו שתיארת – חתונה לילד ולידה של ספר/דוקטוראט וכדומה, וכל פרוייקט החורג מהסדר הרגיל. לגבי חתונות של ילדים אנשים רבים מגיבים אפילו במחלה, זוהי תופעה ידועה. הדבר עשוי לקרות גם אחרי מבחן רציני, ניתוח וכדומה. מֵעֵבר להפרעה הגופנית והצורך הטבעי בהתאוששות, קיים ההכרח למלא את מאגרי האנרגיה מחדש, מכיוון שלצורך הפרויקט המיוחד השתמשנו לא רק באנרגיות הרגילות שלנו אלא גם במאגרי החירום, ברזרבות. ואם כילינו אותן, צריך פשוט לנוח ולהיטען מחדש בדרכים המקובלות וכן בדרכים הייחודיות לכל אחד כפי שמכיר את עצמו. [ואם אינו מכיר – זו הההזדמנות…]
    מכיוון שגם אני נמצאת בתחום הריפוי האלטרנטיבי והמיסטי, יצרתי לי בעבר תמצית מופלאה שקראתי לה: לפני-בשעת-אחרי. כמובן יש דרכים רבות להתמודד עם התופעה לאחר שמכירים בקיומה. ניתן לתכנת את עצמך מראש ע"י סוגסטיה, או במדיטציה, או בתטא-הילינג או בכל דרך שאת מכירה, למשל בעזרת סמלים כגון סמלי רייקי ואחרים, כדי להפחית מעוצמת התופעה, לרככה או לבטלה כליל, ו/או להתוות דרך מהירה יותר להתחדשות הכוחות.
    והעיקר – אין כל סיבה לחוש רגשות אשמה. אינך לבד במערכה. חזקי ואמצי וחושי בנוח עם עצמך ועם התופעה!

  13. שלום רוני הילה,
    ראשית, מזל-טוב לרגל השמחות!
    אהבתי את השיר היפיפה שלך ואני מאוד מזדהה עם התופעה שתיארת. אני נמנית על סוג האנשים הרגישים במיוחד, וממש כזאת קרה לי לאחר חתונת ביתי הבכורה, וכן לאחר הגשת תיזה באוניברסיטה. אולם התופעה שתיארת נמצאת גם אצל אנשים מן השורה, והיא בולטת במיוחד במקרים כאלו שתיארת – חתונה לילד , ולידה של ספר/דוקטוראט וכדומה, וכל פרוייקט החורג מהסדר הרגיל. לגבי חתונות של ילדים אנשים רבים מגיבים אפילו במחלה, זוהי תופעה ידועה. הדבר עשוי לקרות גם אחרי מבחן רציני, ניתוח וכדומה. מֵעֵבר להפרעה הגופנית והצורך הטבעי בהתאוששות, קיים ההכרח למלא את מאגרי האנרגיה מחדש, מכיוון שלצורך הפרויקט המיוחד השתמשנו לא רק באנרגיות הרגילות שלנו אלא גם במאגרי החירום, ברזרבות. ואם כילינו אותן, צריך פשוט לנוח ולהיטען מחדש בדרכים המקובלות וכן בדרכים הייחודיות לכל אחד כפי שמכיר את עצמו. [ואם אינו מכיר – זו הההזדמנות…]
    מכיוון שגם אני נמצאת בתחום הריפוי האלטרנטיבי והמיסטי, יצרתי לי בעבר תמצית מופלאה שקראתי לה: לפני-בשעת-אחרי. כמובן יש דרכים רבות להתמודד עם התופעה לאחר שמכירים בקיומה. ניתן לתכנת את עצמך מראש ע"י סוגסטיה, או במדיטציה, או בתטא-הילינג או בכל דרך שאת מכירה, למשל בעזרת סמלים כגון סמלי רייקי ואחרים, כדי להפחית מעוצמת התופעה, לרככה או לבטלה כליל, ו/או להתוות דרך מהירה יותר להתחדשות הכוחות.
    והעיקר – אין כל סיבה לחוש רגשות אשמה. אינך לבד במערכה. חזקי ואמצי וחושי בנוח עם עצמך ועם התופעה!
    אורנה רחל וינר [ד'רר בתחום הקבלה, הילרית וציירת]

  14. הי רוני הילה

    אני מכירה את ההרגשה של ריקון מהצד הפחות נעים. כשאני חרדה , מודאגת

    אני מרגישה ממש משותקת. הכל נורא קיצוני. אם אני שמחה אז אני שמחה מאודדד.

    מכירה את הקיצוניות הזו?

    תמיד אומרים לי שאני מפונקת כי מספיק שאני עושה דבר אחד ולא משנה כמה הוא

    משמח , מלהיב, זה מספיק לי. אני מתעייפת.

  15. משה היקר,
    כתיבתך יפה להפליא ומאוד מדויקת.
    ותודה על הפרגון.
    לאחרונה למדתי טכניקה קבלית מוצלחת, כדי לעשות הגנות לפני כל אירוע רב משתתפים, או אינטראקציה עם אנשים שהאנרגיות שלהם עלולות לפגוע בנו.
    חבל שלא השתמשתי בה באירועים שהיו.
    בכל אופן כתבתי בספרי שיר שמדבר בדיוק על מה שכתבת לנו כאן. גם העליתי אותו בזמנו כאן באתר. מעתיקה אותו שנית לכאן .

    כל טוב לך!

    ה ז נ ה

    כל גוף חי זקוק להזנה,
    מתוך חסך, רצון או צורך שלא מולא,
    ההזנה המוכרת מתוך אכילה,
    משמשת לגוף לבניית התא,
    הזנה מתוך ראיה או שמיעה
    מטרתה לספוג אל תוכנו חוויה נעימה
    כל חוש וחוש משמש כצינור כמבחנה,
    להעברת החיות לגוף ולנשמה.

    מתוך תהליך מסעי האישי,
    לאחר סבל רב גופני ורגשי,
    החילותי לברור את סוגי מזוני
    ואין מדובר רק במזון הגשמי,
    שמהותו מעלה או מורידה את תדרי גופי,
    אלא במזון רוחני ורגשי,
    שיכול לחזק או להחליש את נפשי,
    למדתי להבחין מה מזיק לגופי
    מה יוצר חוסר איזון בנפשי,
    מה פוגע ומכאיב לנשמתי,
    מה כבר אינני יכולה לספוג ולעכל
    בשלוש הרמות הללו של הוויתי,

    ככל שהעמקתי בהתמקדות ועבודה
    רגישותי הכוללת לסוגי מזונות, גברה,
    הפכתי זהירה, בכל סוגי האכילה,
    לא אוכל מזון שאינו ראוי להטמעה,
    למדתי ממה או ממי עלי להימנע
    ברמת הגוף הרוח והנשמה,
    שוב איני יכולה להרשות לעצמי להיפגע,
    לעיתים אף בונה מסביבי הגנה
    מאנרגיות קשות לי, שאיני מכילה,

    ולכן, אולי נראית לעיתים מסוייגת קרה
    אולי בררנית מוזרה יהירה,
    ואם פגעתי, עמכם הסליחה,
    אך לא נותרה בידי כל ברירה
    אינני מוכנה לחזור לאחור,
    מבקשת לשמור על גוף האור
    ששנים בעמל כה רב נבנה…

    רוני הילה

  16. שלום וברכה לרוני הילה טלאור ולכל האנשים הרגישים שהגיבו כה ברגישות !

    מזדהה עם כל מילה של רוני, שלכם, ועם השיר שכתבה. אני מניח שאילו היה לנו כשרון כתיבה כמו שלה, היינו כותבים את השיר הזה יחד, כולנו.

    למדתי בזמנו, אצל מורה רוחני מדהים, בשם גבריאל רעם. חי בארץ, יש לו אתר מצויין וגם ספר יחיד במינו בעולם: "האאוטסיידרים והמורדים".

    ממנו למדתי את המענה לריקון האנרגטי אותו את מתארת. בקצרצר מאוד, הסיבה לריקון זה, היא מצד אחד אכן הרגישות הגבוהה, הטוטליות, ומצד שני זה קורה כי אנחנו עובדים בלי גבולות, בלי הגנות. וכך האנרגיות מסביב חודרות פנימה לבית המקדש הפנימי שלנו, ופורעות שם את הסדר ואת היופי.

    לכן, אני מציע לחשוב על פיתוח הגנות, עבודה עם גבולות ברורים, באמצעות כוח החשיבה והדמיון, לבלום חדירה של אנרגיות שליליות, ופרועות, ולהכניס פנימה רק מה שבונה ומעצים. זה אומר גם לעשות סדר בחפצים, באנשים, ובמקומות. להרחיק את המרוקנים, את המרעילים, את הממיתים אותנו.

    ולקרב את הממלאים, את המחיים, אותנו, ואלה שנותנים לנו חשק וטעם לחיים.

    עד כאן בקצרה ובהבנה ואהדה מלאה

    משה חסדאי

    1. היי משה.

      תודה שהבאת לתשומת ליבי את הספר הזה. נראה לי שאתחבר אליו:)

      תמיד חיפשתי פסיכולוגית שמשלבת רוח, אבל עד כה לא מצאתי.

      אומרים שאני סתם "בורחת". כאילו טיפול מסוג כזה זה "לא רציני".

      לגבי אנרגיות מסביב שחודרות- להכנס לסופר עבורי זה סיוט! עינוי!

      האורות מסנוורים אותי, האנשים גורמים לי סחרחורת. גם הרעש.

      אף אחד לא מבין אותי. זה מתסכל כל-כך.

      עשיתי ניסוי קטן כדי לנסות להבין מה עובר עליי.

      עברתי ליד כל מוצר וניסיתי להרגיש מה הוא "משדר" לי. ניסיתי להתרכז ולהשקיט

      את הרעש מסביבי. ממש להתרכז בדבר אחד כל פעם.

      התחלתי להרגיש מכל מוצר דבר אחר. אחד עשה לי טוב, השני פחות טוב.

      הצבע, הצורה . אז הבנתי כנראה שאני בהצפת יתר. כל דבר משדר אליי.

      אתה אולי יכול להבין על מה אני מדברת?

      או שאולי אני סתם מדמיינת?

      קשה.. קשה:)

  17. תודה לכל החברים שהגיבו כאן לפני.

    מאוד מעודד לקרוא שגם אתם חווים תחושות דומות במצבים דומים.

    את רוב הדברים שנכתבו אני בעצם יודעת בידיעה פנימית, אך בכל פעם השפיטה העצמית גוברת על הסובלנות והקבלה.
    ההרגשה שאני שונה, וזקוקה להתייחסות אחרת לא קלה לי. למרות שכך הרגשתי כל חיי, עדיין לא התרגלתי.

    ישנם מעגלים שכבר למדתי לבקש ולקחת את שאני זקוקה לו כדי להישאר בפוקוס.
    אך ישנם כאלה שעדיין אינני מעזה, או מתביישת.- ועל כך משלמת אח"כ מחיר מאוד יקר.

    התמיכה שלכם מאוד מחזקת אותי ונותנת לי כוח לא להיכנע ללחצים החיצוניים שמופעלים עלי.

    אכן ישנה כאן באתר מידה מסויימת אחוות אחים.

    שבוע טוב ומיטיב לכולכם!

    באהבה
    רוני הילה

  18. אני מבין אותך כל כך טוב
    לא חייב להבין את כל המילים
    אלא לחוות את המילים
    זה ההוכחה שהינך רגיש עד מאוד שהינך כמוני
    מכיר את האבדן של כוחות חיים
    הרצון להשיב את ניצוצות כוחות חיים אבודים
    הפחד מאנרגיה שתפגע בי
    הפחד להתרסק
    לחוות יותר מידי
    לפעמים הפחד לחוות את הטוב
    "מנסה להשיב לגופי את אנרגיית החיים"

    כמה שזה יפה הכוונה נכון

    נראה לי בעצב ,
    שאנחנו חיים בועלם השועט
    כך לפי תפיסת ראייתי
    במהירות מידיי
    והרגישים יותר
    שהקצב שלהם עדין יותר
    נדפקים

    גם אני כותב ואם מישהו רוצה קובץ שיריי

    שיכתוב

  19. כל כך מוכר, כל כך נפוץ.
    נדמה לי שאצל הרגישים, יש פיזור של תשומת לב ואנרגיה כמעט תמיד, על המון דברים שאנחנו אפילו לא מודעים להם, זה פועל בתת מודע, מה ששמעתי עכשו מהחלון של השכנים, הכלב שנובח במרחק ונדמה שהוא המצוקה, שיחה שתמגלגלת בראש על משהו שקרה בבוקר ועוד ועוד דברים שמתרחשים בו זמנית וגוזלים אנרגיה בלי רשות בכלל.
    חבר טוב אמר לי , תלמדי את אומנות ריכוז תשומת הלב, לדעת בדיוק איפה האנרגיה שלי עכשו, בכל עכשו שהוא. ואז עוד יכולות יוכלו להתגשם ויהיה פשוט עוד זמן, כי יידרש פחות זמן – להקדיש להתאוששות. זו עבודה, זה תרגול. זה חשוב.
    אני מנסה.

    אבל הייתי שמה בראש סדר העדיפויות – להיות רכה אל עצמי, אוהבת, סולחת. נותנת לעצמי את מה שאני זקוקה לו ובכמות שאני זקוקה לו.

    רוני, סחטיין על הוצאת הספר ומזל טוב לחתונת הבן, איזה יופי ! שלחי איזה קישור על הספר

    שיר

  20. היי רוני,
    שמחתי לשמוע על כל הטוב ששופע בעולמך. אכן מעורר התרגשות ושמחה. וגם דורש הרבה אנרגיות.
    וגם אני מוצא עצמי גורר רגליים לפעמים.
    במצב כזה אני עושה מה שנראה לי הכי מתאים = לישון ! בכל הרצינות, פשוט לתת לגוף למלא מצברים. ואחרי כן, לאט, לאט לצאת החוצה לטבע לטיול קצרצר, רצוי הליכה מתונה. אני מעדיף בוקר כי אני איש של בוקר וגם כי יש שם אנרגיות של התעוררות העולם וזה מקביל למצב שלי.
    אני גם ממליץ על צום מיצים אם ניתן. פשוט לא להעמיס על המערכת שום צורך באנרגיות, אפילו לא לעיכול.
    כמובן שאם את מתרגלת יוגה/מדיטציה, אז זה זמן טוב להיעזר בזה. ושוב, תרגול מתון מאד וקצר. תרגילי נשימה (בעיקר בטבע), עושים לי נפלאות וטוענים אותי בפראנה(אנרגית החיים).
    שהות עם אנשים אהובים ואוהבים גם מאד עוזרת.

    אז זה מה שעושה לי טוב, ואני מקווה יעזור גם לך.
    מזל טוב על כל השמחות, שמחה ואהבה, נחשון

  21. שלום רוני,
    ראשית אני מכירה את התחושה שזהו לא יכולה יותר ולו רגע אחד להתעכב כאשר הגוף לא יכול להכיל יותר
    ואז קשה גם לזכור את החוויות הנעימות והטובות

    שנית כדאי ללמוד כמה זמן לוקח להגיע למצב של חוסר יכולת להמשיך
    יכות להיות שזה מיידי
    כך שאם את מודעת לזמן שאת עוד מרגישה בו טוב,תשמרי על עירנות
    ותודיעי לעצמך :אם עכשיו אני כבר כך וכך בשיאיעוד מעט זה ישתנה(גם אם באותו הרגע מרגישים שזה יכול להמשך שעות,זה יכול לבלבל) ועם עוד מעט מתחילים להתקפל את יכולה להתארגן מראש

    נאמר שיש לך רבע שעה,תהיי מרוכזת ותתקתקי(כמו שאומרים)
    אם וכמה זמן את יכולה להחזיק את עצמך זה את יודעת
    והרבה פעמים לומדים על דרך השלילה

    עם הנסיון/הזמן המודעות והעירנות מתפתחים ואפשר להשתכלל(זה תלוי בנו)
    וייתר על כן ליידע מראש (עם צריך) את מי שעובדים איתו: אני יכולה להיות חיונית עוד כך וכך זמן ולהחליט ביחד על חלוקת תפקידים

    מקווה שעצתי תורמת
    שבת שלום ומבורך, איילת

  22. היי רוני, מסכימה לחלוטין עם מה שביאטה כתבה.
    חלק מהמודעות של להיות אדם רגיש הוא להבין שהתגובות שלנו לאירועים חיצוניים שונה.
    לכן גם בארועים משמחים אנחנו לפעמים מגיעים למצב של הצפה, ואחר כך יש צורך בסוג של התבודדות וחידוש אנרגיה.
    צורך זה לא יובן על ידי הסביבה. ולכן גם בספרה דר ארון מציינת שעלינו להתיחס לעצמנו באופן אוהב וסובלני, ולא לנסות להתאים עצמנו לסביבה או לצפות שיבינו אותנו.
    עלינו להכיר את הצרכים שלנו, היכולות שלנו ולשמור על עצמנו.אנחנו בנויים אחרת.
    ממקום של ערך עצמי ולא בושה ורגשות נחיתות.
    העולם זקוק לאנשים רגישים((: קחי את הזמן,
    תחדשי אנרגיות על ידי שהיה בטבע, שמיעת מוזיקה אהובה, וקצת לקחית מרחק מאירועים וגירויים.
    זה יעבור.
    ולהבא שמרי על עצמך ועל תחשפי יתר על המידה לגרויים בלי לקחת מידי פעם פסק זמן גם אם מדובר באירועים משמחים.
    מזל טוב ובהצלחה
    שרי

  23. רוני יקרה,
    קודם כל המון מזל טוב, על ההשקה ועל החתונה!
    מה שאת חווה זה מאוד אופייני לאנשים רגישים וד"ר ארון מדברת על זה בספרה. גם כשאנחנו חווים משהו חיובי מאוד, מרוב ההתרגשות אח"כ יש נפילה. מנסיוני, חשוב פה להיות כל פעם עם אצבע על הדופק ולא להכנס לעוררות יתר. אבל אם את כבר שם, לחפש איך להזין את עצמי ולשקם. כך שאין שום אגואיסטיות בכך, מערכת העצבים שלך פשוט בנוייה אחרת מאנשים אחרים. ואת צריכה יותר שקט ויותר מנוחה.

    באהבה,
    ביאטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s