שלום. אני חדשה פה באתר. רגישה מאוד ומסתדרת עם זה. הכי קשה לי זה לראות סבל של אחרים בעולם. בעיקר חסרי הישע. בנוסף, אני אוהבת בעלי חיים וכל מידע לגבי התייחסות רעה אל בעלי החיים "זורקת" אותי ומציפה אותי בכאב. לא מצאתי באתר על אנשים שאוהבי בעלי חיים. אשמח לקרוא על כך בפורום.
הכרתי בחיי אנשים שהגדירו עצמם כרגישים מאוד אך היו רגישים בעיקר לעצמם.. מכאלה התרחקתי.
בעיניי אדם רגיש מאוד , על אמת, הוא גם הומני ורגיש לאחרים ולעולם.הוא חש את העולם במלוא ועוצמתו וחושיו. זו ברכה- אוצר שקיבלתי, עם כל הקושי.
ביאטה שבון יהב,
תרפיסטית גוף-נפש,
מתמחה באנשים רגישים מאוד,
מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל
www.tnuaitit.com | www.anashimregishim.com | beata.yahav@gmail.com
הצגת כל הפוסטים מאת ביאטה שבון יהב
19 תגובות על ״האם אדם רגיש מאוד בהכרח רגיש לזולת?״
וואו, כל תגובה בפורום נשמעת כמו קטע מיומן שכתבתי מתישהוא ! הרגישות לבע"ח חוצה אצלי כל גבולות רגש, אני לא אוכל לעולם לחלוף ליד כלב עזוב (מטופח ושמח ככל שיהיה) רגישות שגרמה לא פעם לפיצוצים מול בן הזוג . אני לא מבינה איך אפשר להגיב בכלל אחרת.
חברים, חשוב לי לשאול אם אתם סבורים שכן אפשר לשים גבולות, או מה שנראה בעיניי -לפתח מידת אדישות מסויימת כלפיי אנשים אחרים, שלא עסוקים ב"עשיית טוב" נאמר את זה ככה.
החיים במדינת ישראל קשים, הלחץ לא עושה טוב כלל. ואני תוהה כל רגע- ושואלת את האלוהים שלי : איפה אני מוצאת את השמחה בעולם מחוספס ומציף? הרי לא סתם נבראתי כך, עם 'המטען' הזה. אפשר לאמר שאת השלווה הזמנית אני מוצאת בטבע, אבל חוששת איפשהוא להפוך לאסטרונאוטית אם אמצא הקלה בטיולי דמיון והרפיות אין סופיות….
יש למישהו השגה או הרהור על זה ?
שלום לכולם,
מחמם את הלב וגם מאוד מעניין אותי לקרוא את דבריכם רגשותיכם, ומה עובר עליכם בחיים. תודה לכו אלהשמאפשרים לי הצצה לעולמם הפנימי.
ולגבי,
יש לי שני חתולים, השלישי ניאלץ להיפרד עקב סבל בזיקנתו,ויש לי כלב. כבר היו לי שני כלבים וכן חתול בעבר.
כולם חתולי רחוב שאימצנו בעלי ואני, והכלה מתנו לחיות לחיות.
הכלב שלי רגיש מאוד אולי בגלל הטראומה של להיות גור בין אריות,נאמר לי שהוא שהה שם 5 חודשים. יתכן שהוא נולד שם.
יש לו חיים נפלאים אצלנו, והחיות עבורנו הם כמו ילדים שלנו.
לא מפקירים או זורקים כשלא נוח, ולפעמים לא נוח.
המיטה הזוגית קיבלה שותף, והכלב רוצה לישון איתנו, אז שנתיים וחצי יש לנו שותף מתוק ולעיתים מעצבן, אבל כולנו כאלה לא? אני רגישה לסבל של בעלי חיים, אך גם לסבל של קשישים שנזנחים, ילדים אומללים ובכלל לאנושות כולה.אני משתדלת לעזור לאחרים ולהגיד מילה טובה, להרגיע ולנחם ולחזק ולתת תקווה. אבל….לפעמים אני בעד עצמי ולא פנויה עקב הקשיים שלי עצמי. אני לא מושלמת וזה כמו כולנו. בכללי, תפיסתי כתפיסתך. ונהדר שאת חיה בשלום עם הרגישות יתר. אולי תשתפי אותנו בכך?
שלכם אורית מ.
לפני שנה , אני חשבתי שאני שייכת לאנשים רגישים , שאני רגישה , אמפטית ,אכפתית , ממש מלאך שרק חסר לו כנפיים , בשנה הזו התחלתי את המסע הרוחני שלי, והבנתי שהתכונת הרגישות שלי היא אגואיסטית לגמרי , זה עוזר לפעמים להרגיש את האנרגיה של אנשים מסביבי ,אבל בשנה הזאת בעקבות המסע הרוחני שהתחלתי , הבנתי שזה תכונה כמו כל התכונות האחרות של בני אדם,כמו כישרון קטן,שנתן לי אלוקים , ועדייין מאוד רחוק מלהיות אלטרואיסטי,מה שכן בעקבות המסע הרוחני התחברתי לקבוצה ענקית של אנשים וראו הפלא שקרה איתי , לא מפריעה לי כמות של אנשים אני יכולה להיות בין ים אנשים ולהרגיש בסדר במקום הרגשה של חנק , הרגשה של התרוממות רוח ,דווקא בגלל שאני רגישה שאני מרגישה את האנרגיות המדהימות האלה ביתר דיוק וזה נותן לי כוח להעייץ את התפתחות שלי מבחינה רוחנית , אז אני מסכימה שיש לאנשים רגישים הרגשת יחס הזולת אליי,אבל להרגשת הזולת האמיתית זה דרגה רוחנית , שקשה מאוד להגיע אליה, ואנחנו עדיין לא שם .
שלום רב,
מנסיון אישי סיפור קטן. לפני 4 שנים נפטר אבי.
ישבתי מול המחשב וחיפשתי רעיון לעיצוב (מעצבת גרפית במיקצועי)
בתוכי חשתי שמישהו שואל אותי מי ילך ראשון לעולמו מבין הורי, אבי או אימי.
אמרתי אבא. למה נשאלתי, השבתי, אבי איש אגואיסט, עשה למען עצמו די והותר,
הגיע לגיל מכובד שהמוות ידיד בו. יומיים לאחר מכן:
באחד באפריל
שבת, יום רגיל
אבי נדם.
מהשולחן קם
שטף ידיים ונפל
השבץ את לבו קטל.
רגע לפני עוד סיפר בדיחה
צחק ונהנה מארוחה טובה
וכך בחטף נפל ונדם.
אומרים שרק צדיקים זוכים
למוות כה יפה, ללא כאבים
והוא כרעם ביום בהיר, נדם.
לפני חודש וחצי מול המחשב חשתי כאב מוזר בבטן, קפצתי ממקומי ורצתי לחדר אימי, הרגשתי ששבץ מוחי פגע באימי היקרה, תוך דקה היינו אצל הרופאה
שמיד שלחה לC.T בבית החולים. רופא שאלני, "איך ידעת, הצלת את אמך".
תאמרו רגישות יתר? אקבל זאת באהדה.
בברכה דורית שחורי
לכל אחיי הרגישים והרגישות
גם אני חווה את אותם תחושות קשות שדוקרות אותך כמו סכין כל פעם שאתה
ניפגע מי מישהוא או רואה איזה עוולה מסביבך.
מה שעזר לי קצת להקל על התחושות הקשות זה תהליך שניקרא לצאת החוצה מעצמך.זאת אומרת לצאת לטיול רגלי אים אפשר בטבע ולהיסתכל מסביב על כל מיני עצמים ולהוציא את המיקוד שלך כלפי חוץ להרגיש את המירקם של אותם עצמים ככה אתה שוכח מעצמך ומיתמקד בדברים שהם חיצוניים זה תהליך שמקל על התחושות הקשות.
בהצלחה
שלום לכולם,
שמחה לגלות דיון בנושא ומקום להביע את הידע, המידע והחוויה על כל סוגיה, המגוון הוא עצום וזה כל היופי, מהמקום הרגיש שלי למדתי שני דברים הראשון הוא להתמסר, להתמסר לתחושה לעבוד איתה לא לברוח ממנה והשני הוא להתמקד בנינוחות מתוך תחושת ההתמסרות במה שנכון לי באותו רגע. זה תהליך שלוקח זמן להבין לתרגל וליישם אותו. עבורי הוא היה מאוד משמעותי ברמת איכות החיים, התפקוד היומי והמיצוי של יכולותי.
בהמשך אלווה את דברי בחוויות קטנות מהיום יום שבהם אני פוגשת את הרגישות שלי.
תהנו מזה, זה שווה
חבריי אני סטודנט בן 24 , ואני רגיש מאז שאני זוכר את עצמי.
מניסיוני האישי , כאשר לא התייחסו אליי בהבנה או ברגישות שאני מדבר בה (וזאת בדיעבד לאחר קריאת המאמרים של ד"ר אליין וכל היוצא בזה), ישר הייתי נסגר ומחפש לעצמי מקום שקט בו אוכל להרהר על "אכזריותם של אנשים כלפיי".
אולם , לאחר הבנה מעמיקה של הנושא הבנתי שאנשים פשוט לא מודעים לעניין לא מבינים וכמו שנאמר רואים בתכונה זו "חולשה" , אז למדתי לקבל את זה לא כ"חולשה" אלא כהבנה שאני יודע מה טוב בשבילי ושלא משנה כמה אני אנסה (ואלוהים יודע שניסיתי) להימנע מפגיעה רגשית , זה יקרה בכל אופן אז עדיף פשוט לא להילחם בזה.
כמו כן , אני מאוד הומני מאוד רגיש לאחרים לפעמים אני מסוגל לקלוט רק במבט מה עובר על בנאדם ולומר לו איזה משפט ששובר אותו רגשית (לא בכוונה רעה), מתוך כוונה לעזור לאנשים להיות שמחים, אני מרגיש את זה כמו אויר לנשימה יותר מאשר מטרה. אני פורח כשאני רואה אנשים ששמחים ותומכים מסביבי.
ובעלי חיים ? באותה מידה כמו שנאמר על אנשים רגישים יש לי הקשבה לטבע ולסביבה ( בדיעבד עכשיו כשאני חושב על פעמים רבות חשבתי לנקות חוף ים שרצתי בו בזמנו מדיי בוקר ואפילו התקשרתי לחב' קבלנים שעושה את זה אחת ל..),וגם לבעלי החיים (אתמול ראיתי חתול שתקע את הראש שלו ביוגורט רץ לי מול המכונית בכביש , עצרתי אותה והתקרבתי אליו ומשכתי את הקופסא ) , לדעתי ואני לא בטוח אם כל האנשים הרגישים כאלה, הרצון לעזור לזולת גובר פה בהרבה על אגואיסטיות ומנצח אותה בכל סיבוב.
וזאת אני אומר כי 80% אם לא יותר מהפעמים אני מוכן לוותר מעצמי בשביל האחר.
לא בהכרח תמיד יצא לי מזה טוב אבל אלה שמעריכים יודעים לומר את זה.
רק לאחרונה דרך האתר הבנתי שאני רגישה.תמיד הוגדרתי שאני על סף רגישות נמוך,גם מבחינה רפואית,אך לא מעבר.ומכיוון שאני כזו שמתי על עצמי הגנות,שעודי מנסה להשיל ממני,כי זה מפריע לי להתפתחות האישית והרוחנית.אני כן חשה את האחר,אני כן מגיבה רגשית לכל אמירה שנאמרת לי.אני מטפלת באנשים ואני סימפטית,דבר שאסור שזה יקרה וגם אמפטית אותם.את הרגישות שלי אני מביעה בכל מקום.אני בוכה הרבה,והסביבה חושבת שזה ממקום של חולשה.אני כותבת,יצירתית,אך תמיד בתחושה שאני צריכה לתרץ את האמירה ,מה עובר עליך".אני עשויה להתפרץ אם משהו לא עומד בקריטריונים שלי..אני דיי כועסת ואני בטוחה שזה סוג של הגנה על תחושת חוסר אונים שאני אמורה להוכיח לכולם שאני לא חריגה.והכל סתם בראש.הרגישות לזולת היא חלק נכבד מאישיותי, וממקצועי.אך כן ברגעים מסוימים נדמה לי שאני אגואיסטית,ושוב כהגנה.אני שמחה שיש מקום להביע את עצמנו.ותודה לכל היוזמות המקסימות
כאדם רגיש במיוחד ואשר הרגישות התחדדה לי עם השנים
אני מוצאת עצמי רגישה ביותר לזולת!
איני מבינה איך אדם רגיש יכול להיות אגואיסט ולא לחוש
את האחר אלא אם כן לרגישות יש פנים רבות ומגוונות.
אני חשה את הזולת בשפת הגוף, בטון דיבור,במבט והתנהלותו בכלל.
חשה חמלה והזדהות רבה לאנשים מסוימים וכעס רב ועלבון
לחוצפה,זלזול ורשעות.
שלום לכולנו-
מרגש אותי מאד, כל פעם מחדש לשמוע לקרוא ולחוות מודעות אלינו- לרגישים במיוחד.
כאדם וכאמא לילדים בוגרים רגישים במיוחד אשר גדלה בסביבה שחסרה לה המודעות הזאת- אני במיוחד מבינה את הכאב והתהיה איך אדם הרגיש לעצמו לא בהכרח רגיש לזולתו.
ואני מסכימה מאד עם אלה שהזכירו את האבחנה של אדם רגיש- לפעמים אדם רגיש במיוחד נאלץ להגן על עצמו ועל רגישותו- וההתנהגות שמתפרשת כחוסר רגישות לזולת- היא פשוט התנהגות שמטרתה הגנה על אותו אדם רגיש ואינה מופנית נגד אף אחד אחר.
לכן- קהילה זו מבורכת שבעתיים- כי הדרך להתגבר על הצורך המתמיד בהגנה, היא יצירת, מקום, מרחב, נוכחות אנושית בטוחה- בה אדם רגיש יתקבל ללא שיפוט ובקורת על רגישותו.
רכישת הכלים ללימוד עצמי- ליצירת המקום הבטוח שלי- זהו אחד השיעורים הגדולים שלמדתי.
בברכה רגישה במיוחד
פרידה
שלום
מסכימה עם רוויטל והילית, לפעמים אנשים שהם רגישים מאוד ולא יודעים איך להתמודד עם הרגישות שלהם חוסמים את עצמם לאחרים בצורה כזו שבקלות זה יכול להתפרש כאגואיסט למרות שבסך הכול הוא לא מכיר דרך אחרת לשרוד, יותר מזה אני יכולה להעיד עלל עצמי שהייתי כזאת עד שלמדתי שיש דרך אחרת ויותר טובה להסתכל ולהתמודד עם החיים והרגישות.
מסכימה עם יפעת והילית ורויטל.
גם אני הייתי כזו, קצת חסרת רגישות לאנשים (בעיקר קרובים) וזאת מפניי שלא ידעתי בכלל על הרגישות שקיימת בי וסתם חשבתי שקשה לי בחיים וכולם לרעתי..
וגם אני שמתי הרבה מחסומים..
והרגשתי את עצמי אגואיסטית אבל זה היה הכרחי כדי לשרוד..
גם הרבה פעמים חשבתי שאני רעה ומגעילה, עד שהבנתי לסלוח לעצמי ולהבין שהצרכים שלי לא רעים, ויש דרך להסביר אותם בנועם. (לעצמי ולאחרים).
כמובן שלא לבד שמתי לב לכל זה, כי זה כתוצאה מטיפול ממושך וטוב.
תודה, קרן
מסכימה עם רויטל. אדם שרגיש מאוד, רגשית וחושית, מתנהל בעולם בקושי ניכר וצריך לאזן בין השמירה שלו על עצמו לבין הפתיחות שלו לרגישות לזולת. חייב להיות איזון, זהו דבר השרדותי. אדם שמתמסר לחלוטין לרגישות לזולת עשוי לאבד בתהליך את עצמו ואת צרכיו. בעיני דווקא האדם שיוצר את האיזון המתאים לו הוא שיוכל להיות אמפטי ומעניק לאחרים. כמו כן, היות האדם רגיש אינה תנאי מספיק לכך שיוכל לרתום את הרגישות שלו באופן חיובי להבנת הזולת. המידה בה האדם הרגיש חווה הבנה, קבלה ונתינה מהסביבה והפנים אותן לתוכו, היא שתבנה בתוכו את היכולת להמשיך ולהעניק זאת לזולתו.
מניסיוני כמטפלת, ניתן לאבחן אדם רגיש מאד הן ברמת הקליטה שלו את הסביבה והן ברמת הרגישות החושית הגבוהה. ישנו קשר וודאי. אדם רגיש מאד מצאתי שרגיש גם כלפי הסביבה, רגיש לטבע, למצב האקולוגי, לשיוויון ועוד. לעיתים כל כך רגיש עד כי נאלץ לחסום את תחושת הכאב, להתנתק ולהכניס את עצמו ל"בועה " כדי לשרוד. כנראה את אלה פגשת אך בטעות חשבת שהם עסוקים רק בעצמם. כדי לשרוד את הכאב היום יומי הבלתי נסבל הם חסמו באופן לא מודע או אפילו מודע חלק מיכולת הקליטה שלהם. בדיוק בגלל שהם רגישים מאד.
שלום,
גם לי יצא לא פעם לחשוב על הפן הזה של האנושות…
וגם אני אוהבת מאד את בעלי חיים, וקשה לי בכל פעם מחדש לשמוע על כלבים או חתולים הנטושים ע"י בעליהם. וגם לראות אותם מסתובבים מוכים וחסרי אוכל ברחובות נורא נורא כואב לי.
וביחד עם זאת, האם עשיתי פעם משהו כדי לעזור להם? אה כן, אולי תרמתי כסף לעמותה כלשהי, לא זוכרת… זה לא מספיק בכל מקרה.
האם אני אדם רגיש? ומי יכול בכלל להגדיר את זה?
אולי הלב שלי נקרע בגלל הסבל של בעלי חיים , אבל אין בי את הכח הדרוש כדי לקום ולעשות משהו למענם. לא מספיק להיות רק רגיש מאד…
כך שלדעתי, זה גם עניין של כח רצון והחלטיות, של אלטרואיזם , של יכולת לתת מעצמך, של חוסר פחד, ועוד הרבה הרבה דברים.
וכן, רגישות זה דבר מאד אינדיוידואלי. יש הרבה אנשים רגישים מאד, כאשר כולם מרגישים דברים שונים לגמרי. אבל בהחלט מרגישים…
מעניין, כי חשבתי על-כך ממש בימים האחרונים, ורציתי לשוחח על-כך עם ביאטה.
לצערי, וזה לפי נסיון עם כמה אנשים מהקהילה, הגעתילמסקנה שאדם רגיש מאוד איננו בהכרח רגיש לזולתו, והוא יכול אפילו לפגוע בזולתו. דבר נקרא – או כמה אירוני – חוסר רגישות.
הבית לאנשים רגישים מאוד 
וואו, כל תגובה בפורום נשמעת כמו קטע מיומן שכתבתי מתישהוא ! הרגישות לבע"ח חוצה אצלי כל גבולות רגש, אני לא אוכל לעולם לחלוף ליד כלב עזוב (מטופח ושמח ככל שיהיה) רגישות שגרמה לא פעם לפיצוצים מול בן הזוג . אני לא מבינה איך אפשר להגיב בכלל אחרת.
חברים, חשוב לי לשאול אם אתם סבורים שכן אפשר לשים גבולות, או מה שנראה בעיניי -לפתח מידת אדישות מסויימת כלפיי אנשים אחרים, שלא עסוקים ב"עשיית טוב" נאמר את זה ככה.
החיים במדינת ישראל קשים, הלחץ לא עושה טוב כלל. ואני תוהה כל רגע- ושואלת את האלוהים שלי : איפה אני מוצאת את השמחה בעולם מחוספס ומציף? הרי לא סתם נבראתי כך, עם 'המטען' הזה. אפשר לאמר שאת השלווה הזמנית אני מוצאת בטבע, אבל חוששת איפשהוא להפוך לאסטרונאוטית אם אמצא הקלה בטיולי דמיון והרפיות אין סופיות….
יש למישהו השגה או הרהור על זה ?
שלום לכולם,
מחמם את הלב וגם מאוד מעניין אותי לקרוא את דבריכם רגשותיכם, ומה עובר עליכם בחיים. תודה לכו אלהשמאפשרים לי הצצה לעולמם הפנימי.
ולגבי,
יש לי שני חתולים, השלישי ניאלץ להיפרד עקב סבל בזיקנתו,ויש לי כלב. כבר היו לי שני כלבים וכן חתול בעבר.
כולם חתולי רחוב שאימצנו בעלי ואני, והכלה מתנו לחיות לחיות.
הכלב שלי רגיש מאוד אולי בגלל הטראומה של להיות גור בין אריות,נאמר לי שהוא שהה שם 5 חודשים. יתכן שהוא נולד שם.
יש לו חיים נפלאים אצלנו, והחיות עבורנו הם כמו ילדים שלנו.
לא מפקירים או זורקים כשלא נוח, ולפעמים לא נוח.
המיטה הזוגית קיבלה שותף, והכלב רוצה לישון איתנו, אז שנתיים וחצי יש לנו שותף מתוק ולעיתים מעצבן, אבל כולנו כאלה לא? אני רגישה לסבל של בעלי חיים, אך גם לסבל של קשישים שנזנחים, ילדים אומללים ובכלל לאנושות כולה.אני משתדלת לעזור לאחרים ולהגיד מילה טובה, להרגיע ולנחם ולחזק ולתת תקווה. אבל….לפעמים אני בעד עצמי ולא פנויה עקב הקשיים שלי עצמי. אני לא מושלמת וזה כמו כולנו. בכללי, תפיסתי כתפיסתך. ונהדר שאת חיה בשלום עם הרגישות יתר. אולי תשתפי אותנו בכך?
שלכם אורית מ.
לפני שנה , אני חשבתי שאני שייכת לאנשים רגישים , שאני רגישה , אמפטית ,אכפתית , ממש מלאך שרק חסר לו כנפיים , בשנה הזו התחלתי את המסע הרוחני שלי, והבנתי שהתכונת הרגישות שלי היא אגואיסטית לגמרי , זה עוזר לפעמים להרגיש את האנרגיה של אנשים מסביבי ,אבל בשנה הזאת בעקבות המסע הרוחני שהתחלתי , הבנתי שזה תכונה כמו כל התכונות האחרות של בני אדם,כמו כישרון קטן,שנתן לי אלוקים , ועדייין מאוד רחוק מלהיות אלטרואיסטי,מה שכן בעקבות המסע הרוחני התחברתי לקבוצה ענקית של אנשים וראו הפלא שקרה איתי , לא מפריעה לי כמות של אנשים אני יכולה להיות בין ים אנשים ולהרגיש בסדר במקום הרגשה של חנק , הרגשה של התרוממות רוח ,דווקא בגלל שאני רגישה שאני מרגישה את האנרגיות המדהימות האלה ביתר דיוק וזה נותן לי כוח להעייץ את התפתחות שלי מבחינה רוחנית , אז אני מסכימה שיש לאנשים רגישים הרגשת יחס הזולת אליי,אבל להרגשת הזולת האמיתית זה דרגה רוחנית , שקשה מאוד להגיע אליה, ואנחנו עדיין לא שם .
שלום לכולם , אני שמח שיש באינטרנת אתרים כאלה.
זה אומר שהעולם מתחיל להשתנות .
תודה לכם .
שלום רב,
מנסיון אישי סיפור קטן. לפני 4 שנים נפטר אבי.
ישבתי מול המחשב וחיפשתי רעיון לעיצוב (מעצבת גרפית במיקצועי)
בתוכי חשתי שמישהו שואל אותי מי ילך ראשון לעולמו מבין הורי, אבי או אימי.
אמרתי אבא. למה נשאלתי, השבתי, אבי איש אגואיסט, עשה למען עצמו די והותר,
הגיע לגיל מכובד שהמוות ידיד בו. יומיים לאחר מכן:
באחד באפריל
שבת, יום רגיל
אבי נדם.
מהשולחן קם
שטף ידיים ונפל
השבץ את לבו קטל.
רגע לפני עוד סיפר בדיחה
צחק ונהנה מארוחה טובה
וכך בחטף נפל ונדם.
אומרים שרק צדיקים זוכים
למוות כה יפה, ללא כאבים
והוא כרעם ביום בהיר, נדם.
לפני חודש וחצי מול המחשב חשתי כאב מוזר בבטן, קפצתי ממקומי ורצתי לחדר אימי, הרגשתי ששבץ מוחי פגע באימי היקרה, תוך דקה היינו אצל הרופאה
שמיד שלחה לC.T בבית החולים. רופא שאלני, "איך ידעת, הצלת את אמך".
תאמרו רגישות יתר? אקבל זאת באהדה.
בברכה דורית שחורי
לכל אחיי הרגישים והרגישות
גם אני חווה את אותם תחושות קשות שדוקרות אותך כמו סכין כל פעם שאתה
ניפגע מי מישהוא או רואה איזה עוולה מסביבך.
מה שעזר לי קצת להקל על התחושות הקשות זה תהליך שניקרא לצאת החוצה מעצמך.זאת אומרת לצאת לטיול רגלי אים אפשר בטבע ולהיסתכל מסביב על כל מיני עצמים ולהוציא את המיקוד שלך כלפי חוץ להרגיש את המירקם של אותם עצמים ככה אתה שוכח מעצמך ומיתמקד בדברים שהם חיצוניים זה תהליך שמקל על התחושות הקשות.
בהצלחה
שלום לכולם,
שמחה לגלות דיון בנושא ומקום להביע את הידע, המידע והחוויה על כל סוגיה, המגוון הוא עצום וזה כל היופי, מהמקום הרגיש שלי למדתי שני דברים הראשון הוא להתמסר, להתמסר לתחושה לעבוד איתה לא לברוח ממנה והשני הוא להתמקד בנינוחות מתוך תחושת ההתמסרות במה שנכון לי באותו רגע. זה תהליך שלוקח זמן להבין לתרגל וליישם אותו. עבורי הוא היה מאוד משמעותי ברמת איכות החיים, התפקוד היומי והמיצוי של יכולותי.
בהמשך אלווה את דברי בחוויות קטנות מהיום יום שבהם אני פוגשת את הרגישות שלי.
תהנו מזה, זה שווה
חבריי אני סטודנט בן 24 , ואני רגיש מאז שאני זוכר את עצמי.
מניסיוני האישי , כאשר לא התייחסו אליי בהבנה או ברגישות שאני מדבר בה (וזאת בדיעבד לאחר קריאת המאמרים של ד"ר אליין וכל היוצא בזה), ישר הייתי נסגר ומחפש לעצמי מקום שקט בו אוכל להרהר על "אכזריותם של אנשים כלפיי".
אולם , לאחר הבנה מעמיקה של הנושא הבנתי שאנשים פשוט לא מודעים לעניין לא מבינים וכמו שנאמר רואים בתכונה זו "חולשה" , אז למדתי לקבל את זה לא כ"חולשה" אלא כהבנה שאני יודע מה טוב בשבילי ושלא משנה כמה אני אנסה (ואלוהים יודע שניסיתי) להימנע מפגיעה רגשית , זה יקרה בכל אופן אז עדיף פשוט לא להילחם בזה.
כמו כן , אני מאוד הומני מאוד רגיש לאחרים לפעמים אני מסוגל לקלוט רק במבט מה עובר על בנאדם ולומר לו איזה משפט ששובר אותו רגשית (לא בכוונה רעה), מתוך כוונה לעזור לאנשים להיות שמחים, אני מרגיש את זה כמו אויר לנשימה יותר מאשר מטרה. אני פורח כשאני רואה אנשים ששמחים ותומכים מסביבי.
ובעלי חיים ? באותה מידה כמו שנאמר על אנשים רגישים יש לי הקשבה לטבע ולסביבה ( בדיעבד עכשיו כשאני חושב על פעמים רבות חשבתי לנקות חוף ים שרצתי בו בזמנו מדיי בוקר ואפילו התקשרתי לחב' קבלנים שעושה את זה אחת ל..),וגם לבעלי החיים (אתמול ראיתי חתול שתקע את הראש שלו ביוגורט רץ לי מול המכונית בכביש , עצרתי אותה והתקרבתי אליו ומשכתי את הקופסא ) , לדעתי ואני לא בטוח אם כל האנשים הרגישים כאלה, הרצון לעזור לזולת גובר פה בהרבה על אגואיסטיות ומנצח אותה בכל סיבוב.
וזאת אני אומר כי 80% אם לא יותר מהפעמים אני מוכן לוותר מעצמי בשביל האחר.
לא בהכרח תמיד יצא לי מזה טוב אבל אלה שמעריכים יודעים לומר את זה.
רק לאחרונה דרך האתר הבנתי שאני רגישה.תמיד הוגדרתי שאני על סף רגישות נמוך,גם מבחינה רפואית,אך לא מעבר.ומכיוון שאני כזו שמתי על עצמי הגנות,שעודי מנסה להשיל ממני,כי זה מפריע לי להתפתחות האישית והרוחנית.אני כן חשה את האחר,אני כן מגיבה רגשית לכל אמירה שנאמרת לי.אני מטפלת באנשים ואני סימפטית,דבר שאסור שזה יקרה וגם אמפטית אותם.את הרגישות שלי אני מביעה בכל מקום.אני בוכה הרבה,והסביבה חושבת שזה ממקום של חולשה.אני כותבת,יצירתית,אך תמיד בתחושה שאני צריכה לתרץ את האמירה ,מה עובר עליך".אני עשויה להתפרץ אם משהו לא עומד בקריטריונים שלי..אני דיי כועסת ואני בטוחה שזה סוג של הגנה על תחושת חוסר אונים שאני אמורה להוכיח לכולם שאני לא חריגה.והכל סתם בראש.הרגישות לזולת היא חלק נכבד מאישיותי, וממקצועי.אך כן ברגעים מסוימים נדמה לי שאני אגואיסטית,ושוב כהגנה.אני שמחה שיש מקום להביע את עצמנו.ותודה לכל היוזמות המקסימות
כאדם רגיש במיוחד ואשר הרגישות התחדדה לי עם השנים
אני מוצאת עצמי רגישה ביותר לזולת!
איני מבינה איך אדם רגיש יכול להיות אגואיסט ולא לחוש
את האחר אלא אם כן לרגישות יש פנים רבות ומגוונות.
אני חשה את הזולת בשפת הגוף, בטון דיבור,במבט והתנהלותו בכלל.
חשה חמלה והזדהות רבה לאנשים מסוימים וכעס רב ועלבון
לחוצפה,זלזול ורשעות.
שלום לכולנו-
מרגש אותי מאד, כל פעם מחדש לשמוע לקרוא ולחוות מודעות אלינו- לרגישים במיוחד.
כאדם וכאמא לילדים בוגרים רגישים במיוחד אשר גדלה בסביבה שחסרה לה המודעות הזאת- אני במיוחד מבינה את הכאב והתהיה איך אדם הרגיש לעצמו לא בהכרח רגיש לזולתו.
ואני מסכימה מאד עם אלה שהזכירו את האבחנה של אדם רגיש- לפעמים אדם רגיש במיוחד נאלץ להגן על עצמו ועל רגישותו- וההתנהגות שמתפרשת כחוסר רגישות לזולת- היא פשוט התנהגות שמטרתה הגנה על אותו אדם רגיש ואינה מופנית נגד אף אחד אחר.
לכן- קהילה זו מבורכת שבעתיים- כי הדרך להתגבר על הצורך המתמיד בהגנה, היא יצירת, מקום, מרחב, נוכחות אנושית בטוחה- בה אדם רגיש יתקבל ללא שיפוט ובקורת על רגישותו.
רכישת הכלים ללימוד עצמי- ליצירת המקום הבטוח שלי- זהו אחד השיעורים הגדולים שלמדתי.
בברכה רגישה במיוחד
פרידה
שלום
מסכימה עם רוויטל והילית, לפעמים אנשים שהם רגישים מאוד ולא יודעים איך להתמודד עם הרגישות שלהם חוסמים את עצמם לאחרים בצורה כזו שבקלות זה יכול להתפרש כאגואיסט למרות שבסך הכול הוא לא מכיר דרך אחרת לשרוד, יותר מזה אני יכולה להעיד עלל עצמי שהייתי כזאת עד שלמדתי שיש דרך אחרת ויותר טובה להסתכל ולהתמודד עם החיים והרגישות.
מסכימה עם יפעת והילית ורויטל.
גם אני הייתי כזו, קצת חסרת רגישות לאנשים (בעיקר קרובים) וזאת מפניי שלא ידעתי בכלל על הרגישות שקיימת בי וסתם חשבתי שקשה לי בחיים וכולם לרעתי..
וגם אני שמתי הרבה מחסומים..
והרגשתי את עצמי אגואיסטית אבל זה היה הכרחי כדי לשרוד..
גם הרבה פעמים חשבתי שאני רעה ומגעילה, עד שהבנתי לסלוח לעצמי ולהבין שהצרכים שלי לא רעים, ויש דרך להסביר אותם בנועם. (לעצמי ולאחרים).
כמובן שלא לבד שמתי לב לכל זה, כי זה כתוצאה מטיפול ממושך וטוב.
תודה, קרן
מסכימה עם רויטל. אדם שרגיש מאוד, רגשית וחושית, מתנהל בעולם בקושי ניכר וצריך לאזן בין השמירה שלו על עצמו לבין הפתיחות שלו לרגישות לזולת. חייב להיות איזון, זהו דבר השרדותי. אדם שמתמסר לחלוטין לרגישות לזולת עשוי לאבד בתהליך את עצמו ואת צרכיו. בעיני דווקא האדם שיוצר את האיזון המתאים לו הוא שיוכל להיות אמפטי ומעניק לאחרים. כמו כן, היות האדם רגיש אינה תנאי מספיק לכך שיוכל לרתום את הרגישות שלו באופן חיובי להבנת הזולת. המידה בה האדם הרגיש חווה הבנה, קבלה ונתינה מהסביבה והפנים אותן לתוכו, היא שתבנה בתוכו את היכולת להמשיך ולהעניק זאת לזולתו.
מניסיוני כמטפלת, ניתן לאבחן אדם רגיש מאד הן ברמת הקליטה שלו את הסביבה והן ברמת הרגישות החושית הגבוהה. ישנו קשר וודאי. אדם רגיש מאד מצאתי שרגיש גם כלפי הסביבה, רגיש לטבע, למצב האקולוגי, לשיוויון ועוד. לעיתים כל כך רגיש עד כי נאלץ לחסום את תחושת הכאב, להתנתק ולהכניס את עצמו ל"בועה " כדי לשרוד. כנראה את אלה פגשת אך בטעות חשבת שהם עסוקים רק בעצמם. כדי לשרוד את הכאב היום יומי הבלתי נסבל הם חסמו באופן לא מודע או אפילו מודע חלק מיכולת הקליטה שלהם. בדיוק בגלל שהם רגישים מאד.
את צודקת. חשוב לתרגם את הדברים למעשים. לא בקטע של מדידה מי עושה יותר אלא בעצם ההבנה שבידנו הבחירה וההעדפה להוסיף טוב לעולם, במעשים קטנים כגדולים. גבי
שלום,
גם לי יצא לא פעם לחשוב על הפן הזה של האנושות…
וגם אני אוהבת מאד את בעלי חיים, וקשה לי בכל פעם מחדש לשמוע על כלבים או חתולים הנטושים ע"י בעליהם. וגם לראות אותם מסתובבים מוכים וחסרי אוכל ברחובות נורא נורא כואב לי.
וביחד עם זאת, האם עשיתי פעם משהו כדי לעזור להם? אה כן, אולי תרמתי כסף לעמותה כלשהי, לא זוכרת… זה לא מספיק בכל מקרה.
האם אני אדם רגיש? ומי יכול בכלל להגדיר את זה?
אולי הלב שלי נקרע בגלל הסבל של בעלי חיים , אבל אין בי את הכח הדרוש כדי לקום ולעשות משהו למענם. לא מספיק להיות רק רגיש מאד…
כך שלדעתי, זה גם עניין של כח רצון והחלטיות, של אלטרואיזם , של יכולת לתת מעצמך, של חוסר פחד, ועוד הרבה הרבה דברים.
וכן, רגישות זה דבר מאד אינדיוידואלי. יש הרבה אנשים רגישים מאד, כאשר כולם מרגישים דברים שונים לגמרי. אבל בהחלט מרגישים…
יאנה.
הי גבי,
מעניין, כי חשבתי על-כך ממש בימים האחרונים, ורציתי לשוחח על-כך עם ביאטה.
לצערי, וזה לפי נסיון עם כמה אנשים מהקהילה, הגעתילמסקנה שאדם רגיש מאוד איננו בהכרח רגיש לזולתו, והוא יכול אפילו לפגוע בזולתו. דבר נקרא – או כמה אירוני – חוסר רגישות.
זה מאוד עצוב, מאוד מאכזב, אבל זה ככה.
עופר
תודה