Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘מאגר כלים לאנשים רגישים’ Category

יקרים,אנשים רגישים | המנהיג הפנימי

בפוסט הקודם קיבלתי תגובה מאודליה ומצאתי לנכון לכתוב את התשובה שלי בפוסט נפרד. אולי מה שכתבתי ישמש עוד מישהו.

אודליה כתבה:

ביאטה יקרה
תמיד נעים ומחמם לקבל ממך מסר. אני מוצאת את עצמי קוראת מיילים ממך (שנשלחים לעיתים רחוקות) עם הרבה שקיקה רצון ללקט כל מידע ולהרגיש שיד מישהו שמכיר את התופעה מכל היבטיה ואפילו בתחושתי אולי קצת הנהיג את העדר הזה .
בהקשר הזה אני חייבת לפתוח את הלב ולהגיד שהעזיבה הפתאומית והלא מוסברת שלך את הפורום בעבר ,השאירה הרבה תחושה של החמצה ואצלי אפילו בילבול…
דוקא בגלל שלא מדובר בפורום רגיל… הרגשתי שהייתה לך נגיעה בכולנו , והעובדה שעזבת 'בלי הסבר' הייתה מבאסת ותמוהה.
יהיו סיבותייך אשר יהיו ואני כמובן מלאה בהערכה וכבוד אלייך, ודוקא בגלל כל זה -לי שווה היה להבהיר את הרקע ול לנו הרגשה שאת אולי לא תנהלי את הפורום אבל את תמיד תהיי חלק מהקהילה. ואת זה לא כל כך השארת לתחושתי
בהערכה מהולה בכאב .מאחלת רק טוב

אודליה יקרה,
מה שכתבת מאוד נגע בי ולקחתי לעצמי זמן לענות לך.
נכון, נעלמתי, אבל, בכל זאת, כתבתי על זה כאן.

אני מאוד מבינה ללבך ומעריכה ששיתפת את תחושותייך. לעתים קרובות כשאנחנו חשים מצוקה, בלבול או חוסר הבנה של עצמי והסובבים אותנו בתחומים מסויימים, יש לנו צורך לפנות למישהו אחר. מישהו שיודע יותר מאתנו, שיש לו יותר נסיון חיים או נסיון מקצועי, מישהו שבתקווה יידע לענות על שאלותינו ואולי גם יוביל אותנו אחריו.

אני בכוונה כותבת "אנחנו", כי גם אני מוצאת את עצמי לא מאט בסיטואציה אלה. כשאני פוגשת אדם כזה והוא מצליח לגעת בחיי, אני במהרה שוכחת שהוא בן אנוש, בדיוק כמוני, עם נסיבות החיים משלו, בעיות וחולשות משלו. הדבר מעורר בי ציפיה שהוא ימשיך להאיר את דרכי ללא הגבלה וללא שום תנאי. זאת נקודה מצויינת לעצור ולהיזכר ביכולת הפנימית שלי להנהיג את עצמי.

כיום עומדים לרשותנו אין סוף מקורות מידע: ספרים, סדנאות, מפגשים, מטפלים. חשוב לזכור שזהו דווקא המנהיג שבתוכנו שמעודד אותנו לחפש את התשובות ומכוון אותנו למי לפנות ואיזו עזרה לקבל. גם אם הדרך נראית מפוטלת וגם אם לא תמיד מגיעים לבדיוק מה שחיפשנו. לא מזמן ראיתי סרט – "לאנצ'בוקס"  ושמעתי בו משפט נפלא: "לפעמים הרכבת הלא נכונה לוקחת אותך לתחנה הנכונה".

אז גם אם מצאנו לעצמנו הכוונה וגם אם היא נעלמה, מי יודע, אולי זו רק התחלה של משהו אחר. אולי זה הזמן לפנות יותר מקום למנהיג הפנימי ולאפשר לו להתפתח ולהוביל אותנו. בסופו של דבר, האחריות להציל את עצמנו היא עלינו ואל לנו להשאיר את הכוח בידי האחר.

.
חג פסח שמח,
באהבה,
ביאטה.

מודעות פרסומת

Read Full Post »


אנשים רגישים | מידע שימושיחברים יקרים,

בדף זה תוכלו למצוא מידע שומושי עבורכם:

.

האם אתם אנשים רגישים מאוד (Highly Sensitive Person)? 

האם אתם אנשים רגישים מאוד

אין כאן תשובה חד משמעית האם אתם אנשים רגישים מאוד או לא. אבל, אם אתם קוראים על התכונות של אנשים רגישים מאוד ויש כמה תכונות שאתם מתחברים מאוד, סביר להניח שיש פה דברים חדשים שאתם יכולים ללמוד על עצמכם. בכל מקרה, כדאי מאוד לקרוא את הספר "אדם רגיש מאוד". תמצאו בו הרבה תובנות לגבי עצמכם וזהו השלב הראשון בעזרה העצמית.

אם המידע שקראתם לא מספיק לכם ואתם מרגישים צורך בתמיכה יותר משמעותית, כדאי לפנות לטיפול. כמובן, זה לא פשוט לבחור מטפל טוב וכדאי מאוד לקבל המלצות. המטפל לא בהכרח חייב להתמחות דווקא בנושא של אנשים רגישים. בגדול, כל מטפל טוב, אם הוא בעצמו אדם רגיש מאוד ומבין את הנושא, יכול מאוד להועיל. בין אם זה פסיכולוג, פסיכיאטר, או כל מטפל גוף-נפש אחר. אחת האפשרויות היא לשאול את האנשים ולבקש מהם המלצות בפורום של הקהילה של אנשים רגישים בפייסבוק:

https://www.facebook.com/groups/210033162368664/


הורים לילדים רגישים יכולים לפנות לקבוצה בפייסבוק:

https://www.facebook.com/groups/162969153761020/

 או

לדיאנה חודורקובסקי-סגל

https://www.facebook.com/yeledragish/

רונית עוז

 https://www.facebook.com/ronit.oz1?fref=ts

בנוסף, באתר של אנשים רגישים אפשר למצוא רשימה של מטפלים שאנשים שונים המליצו עליהם:

 http://anashimregishim.com

.

לאלה ששואלים אותי לגבי יוגה. לעשות יוגה זה תמיד נהדר, מרגיע, מאזן, בונה חוסן פיזי ונפשי. חשוב מאוד למצוא מורה שמבין אותך, קשוב ורגיש. אפשר לחפש מורים ברשימת מורים באתר של ארגון מורים ליוגה:

http://www.isyoga.co.il/members-search/

https://www.facebook.com/isyoga

וגם פה:

http://www.yoga.co.il/teachers.asp?advanceSearch=1

 

 כמובן שכל עבודה עם הגוף כמו טאי צ'י, צ'י קונג, מדיטציה וכד' עשויים להיטיב אם אתם מתחברים לזה.

.

אם יש לכם רעינות או המלצות נוספים, אתם מוזמנים לשרשר אותם כתגובה כאן בהמשך לפוסט.

.

מאחלת לכם הרבה הצלחה וריפוי!

באהבה,

ביאטה שבון יהב, עורכת אתר הקהילה של אנשים רגישים מאוד, מטפלת גוף נפש בשילוב תנועה איטית, תומכת ומלוו האנשים רגישים מאוד | http://tnuaitit.com   |  beata.yahav@gmail.com

 

Read Full Post »

לחץ וסטרס בעבודה | אנשים רגישים

. 

מאת: ביאטה שבון יהב

האם יש סיכוי שאמצא עבודה שמתאימה לאדם רגיש?

אחד הקשיים בתור אדם רגיש מאוד שאני נתקלת בו בחיי היום יום הוא הלחץ בעבודה. לפעמים זה נראה שנדרש מאמץ לא אנושי כדי לעמוד בו. ישנן תקופות שונות. לפעמים אני יותר עמידה בלחץ ולפעמים פחות. תלוי כמה משאבים נפשיים נמצאים ברשותי באותה עת.

ברגעים של דלדול אנרגיות פיזיות או נפשיות, כששום כלים שרכשתי במשך חיי לא עוזרים (ויש כאלה לא מעט), אני תוהה האם אני בכלל מסוגלת להמשיך לעבוד במקצוע שלי.

בתור מתכנתת מחשבים רוב הזמן אני נדרשת לספק פתרון לבעיות תוך כדי עמידה בלוחות זמנים צפופים למדי או בלתי אפשריים בכלל. גם טון הדיבור המלחיץ של הבוסים או הצעקות מוסיפים את האש למדורה.

כאדם אחראי, חשוב לי לעשות עבודה מקצועית ויסודית. יסודיות כזו מתנגשת עם לוחות זמנים צפופים. ברגעים כאלה אותו המקום הנוקשה שבי לא מסוגל לוותר ולהסכים לקבל את גבולות היכולת שלי. הרי התחייבתי ואני חייבת לעמוד בהבטחה.

אני נכנסת ללחץ וכל הגוף מוצף במתח וברעד. המוח מרוכז בנקודה אחת בלבד ולא מסוגל לראות לא מימין ולא משמאל. הנשימה נעצרת. אני מוצאת את עצמי לא מסוגלת לא רק לפתור את הבעיה שביקשו ממני, אלא בכלל להבין מה התבקשתי לעשות.

בנוסף, כשאני נדרשת להישאר לעבוד שעות נוספות, אני מגלה כל פעם מחדש שהשעות האלה לא רק לא תורמות, אלא מזיקות גם לי וגם לעבודה. מרוב חוסר ריכוז אני עלולה לעשות שגיאות מיותרות.

לא אחת תהיתי, האם אני בכלל בנויה למקצוע הזה. אולי עדיף לוותר? אולי אעסוק בעבודה שלא דורשת מאמץ ותפקוד גבוה בלוחות זמנים צפופים? אולי אצליח למצוא עבודה פשוטה ורגועה? ואז, יום אחד, כשהיתי כמעט מוכנה לעזוב את מקום העבודה שלי, קיבלתי את האימייל הזה:

שלום, אני בן 31 ואני אדם רגיש מאוד. סיימתי בחיי מסגרות כמו לימודים לבגרות וצבא (בקושי רב, כמובן) וכמו כן גם עבדתי בכמה מקומות עבודה בעשור האחרון. אך תמיד השעות הרבות והלחץ והציפיות של הבוסים וכן העבודה הפיזית הכריעו אותי לאפיסת כוחות פזית ונפשית. כיום אני ללא עבודה ומנצל את המשאבים והמשענים האחרונים שנותרו לי לכמה חודשים הקרובים לפני שאני שוב חוזר לאותם מקומות עבודה שאין ביכולתי לשאת אותם לאורך זמן. עד היום לא הצלחתי להוציא רישיון נהיגה, התרגשתי מדי. אותו דבר עם מקצוע. תמיד התחלתי כיוון ומתישהו זה נעצר. והיום כל המשרות שמציעים לי בחברות כוח אדם ומודעות דרושים בעיתונים הן או שירות לקוחות או מכירות או ניקיון או שמירה ואני שואל את עצמי האם יש סיכוי בכלל שאני יוכל לעבוד בסוג עבודה שמתאים לאדם רגיש שכמוני. תודה.

א'

קראתי את האימייל בהתרגשות רבה כמה פעמים. כמה אירוני, שנינו נמצאים באותו מצב, רק במקומות עבודה שונים. מה זה אומר בשבילי? אולי הבעיה היא לא במקצוע שלי, לא בבוס ולא בסוג העבודה? אולי לא צריך ללכת לשום מקום והמפתח נמצא בי?

.

טנסגריטי (Tensegrity)

לפני כמה שבועות השתתפתי בסדנת הקונטקט אימפרוויזציה (אלתור בתנועה ובמגע) עם ליאור אופיר. חקרנו את המושג טנסגריטי – Tensegrity – שפותח ע"י הארכיטקט בקמינסטר פולר לצורך בנית בניינים בהקשר לתנועה של הגוף.

טנסגריטי הוא עקרון מבני המבוסס על שימוש ברכיבים בודדים דחוסים בתוך רשת של מתח מתמיד, באופן כזה שהרכיבים הדחוסים (מוטות או ברים) אינם נוגעים זה בזה והרכיבים המתוחים (כבלים או גידים) מתווים את המערכת במרחב.

tensegrity_icosahedron

זהו שיוו כוחות מנוגדים המבוסס על סינרגיה בין צמדי הכוחות כמו דחיפה ומשיכה, דחיסה ומתיחה, דחיה והמשכות (push/pull, compression/tension, repulsion/attraction) שמתקיימים בו זמנית.

מערכת כזו מייצבת את עצמה באופן מכני ע"י כך שהכוחות מתפזרים באופן שווה, כך שהלחץ המופעל על כל רכיב הרבה יותר קטן. מבני הטנסגריטי יותר גמישים ועמיד לכוח דחיסה חיצוני רב יותר לעומת המבנים הבנויים בשיטת הדחיסה כמו, בניין קומות רגיל.

בבניין קומות, בו כמה שהקומה יותר קרובה לאדמה, כך גדל הכוח הדחיסה המופעל עליה. כשכוח הדחיסה גדול מדי, המבנה יתרסק. לעומת זאת, מבנה טנסגריטי לרוב לא מתרסק, אלא מתקפל. כשההשפעה החיצונית פוסקת, המבנה חוזר בחזרה למצב ההתחלתי שלו.

אם נבחן מקרוב את הגוף האנושי, נגלה שהוא בעצם גם מבנה טנסגריטי. כאן, הרכיבים הדחוסים הם העצמות. הרכיבים המתוחים הם הגידים והפשיה (fascia) – רקמת החיבור העוטפת את השריר ומתחברת לגידים משני צדיו של השריר.

Fascia

.

כשהלחץ פוגש את הרגיעה והרפית המאמץ

הרגע המחונן הגיע בסדנא כשחקרנו את עיקרון הטנסגריטי בגופנו. עמדתי בעיניים עצומות כשלפתע הרגשתי זוג ידיים חזקות המפעילות לחץ לא קטן על כתפיי. לרגע, בתמונה שחלפה לי בראש, ראיתי איך אני קורסת לרצפה. אך זה לא קרה. הגוף שלי נרגע מהמפגש הראשוני עם הלחץ החיצוני ומתוך כך נענה ללחץ, רתם את האנרגיה שלו ונע יחד איתו.

זאת היתה חוויה נפלאה של גמישות ועבודה על מרכז שיווי המשקל שלי. שמרתי על הקשר עם הנשימה שהתרחשה בבטן ואפשרתי לגוף להיות משוחרר. שיווי המשקל התרחש הודות לאותה סינרגיה בין שני הכוחות המנוגדים: לחץ, דחיסה, יציבות בשרירים ויחד עם זאת, הרפית מאמץ ונינוחות.

כך, הלחץ החיצוני הותמר לתנועה של הגוף. בהיותי במצב סטטי, כי עמדתי במקום, הלחץ או הדחיסה הניעו אותי לפעולה והביאו למצב דינמי. וכשהלחץ נפסק, עמדתי שוב על רגליי כאילו קודם לא קרה דבר.

זהו בדיוק העיקרון של וויסות מערכת העצבים. במצב רגיל, גירוי מסויים גורם לעוררות מערכת העצבים. כשיש לי מספיק משאבים להתמודד איתו, מערכת העצבים לאט לאט חוזרת למצב רגיעה.

אבל, כשקורה לי אירוע מלחיץ ואני מוצפת רגשית ופיזית, מערכת העצבים נמצאת במצב של עוררות יתר. במקרה כזה, הנטייה הראשונית שלי היא לנסות לעשות משהו עם התחושות האלה כדי שהם יפסקו.

בעשיית כך, אני בעצם מפנה את תשומת הלב שלי החוצה ומפסיקה להקשיב למה שקורה בפנים. בעצם, במצב כזה "אין אף אחד בבית". כשאני רוצה שהרגשות והתחושות הכואבים ייפסקו, אני מסרבת להרגיש אותם, מרגישה מנותקת מעצמי ואז החוויה מתעצמת עוד יותר ואף נהיית בלתי נסבלת.

לעומת זאת, אם אני מסכימה להרגיש ומאפשרת לעצמי לשים לב לכל תחושה בגוף, לכל רגש והמקום בגוף שאני חווה אותו, לכל מחשבה שעולה, כשאני מקבלת את התופעות האלה בחמלה וסולחת לעצמי על כך שאני חווה אותם, אני מסוגלת להישאר עם כל מה שעולה ופשוט לתת לזה לקרות.

ברגעים נפלאים אלה, למרות הקושי והכאב, התודעה כבר לא שופטת את מה שאני חווה. אלה הם לא רגשות "טובים" או "רעים", אלא פשוט חוויה כמו שהיא. וכך התודעה נרגעת ומופיעה גם הקלה.

בעיני זהו מצב תודעה שדומה מאוד למה שחוויתי בהתנסות של הטנסגריטי בסדנא. כשאני קשובה לרגשות ולתחושות הגופניות שלי, כשאני מודעת לנשימה, הכוח של הלחץ והדחיסה פוגש את הכוח של רגיעה והרפית מאמץ והדו-שיח ביניהם מייצר איכות חדשה של תנועה, גמישות ושיווי המשקל.

 

להכיר ולהסכים לגבולות היכולת שלי

בעבודה, כשהבוס מפעיל עלי לחץ, הוא לא יודע מה הוא גבול היכולת שלי. המטרה שלו – להפיק את מירב התועלת מהעובד. אם, במקרה, הבוס קשוב לעצמו ומודע לגבולות היכולת שלו עצמו, הוא עשוי להיות קשוב גם לעובדים שלו ולנהל אותם בצורה יעילה.

אך אם הוא נמצא בלחץ ובסטרס מתמיד, לא נח ולא אוכל בזמן, ממשיך לעבוד שעות ארוכות גם אחרי העבודה, סביר להניח שיצפה להתנהלות דומה מצד עובדיו. הוא פשוט לא מכיר משהו אחר.

כאן נכנסת אחריותנו האישית להגן על המיטביות הבסיסית שלנו. לא תמיד ברור לנו שאם לאורך זמן נדחוף את עצמנו הרבה מעבר לגבולות היכולת, בסופו של דבר ,לא נוכל להמשיך לתפקד.

דווקא מתוך האחריות למקום העבודה ומחויבות לעבודה יעילה, עלינו ללמוד לכבד את גבולות היכולת שלנו. אך אין זה מספיק.

אנחנו יכולים להיות מודעים לגבולות, אך לא מסוגלים להסכים לכך (מתוך השאפתנות שלנו) או לא מסוגלים להגיד "לא" – מתוך החשש לאבד את מקום העבודה. חשוב מאוד לעבוד על הקונפליקט הזה, אחרת נמשיך להתנהל בלחץ מתמיד. כמובן, אם הדבר גדול מדי עלינו, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

יסודיות יתר ופרפקציוניזם

בתור אנשים רגישים מאוד שלעתים קרובות מזהים הרבה יותר פרטים בסביבה, יש לנו נטייה ליסודיות יתר ופרפקציוניזם. כשאנחנו נדרשים לעמוד בלוחות זמנים צפופים למדי, כדאי לנו לבדוק מחדש מהם סדרי העדיפויות.

בנוסף, אנחנו לא תמיד מודעים לכך שישנם דברים מסוימים שבכלל אף אחד לא מצפה מאתנו שנעשה, אך אנחנו בכל זאת מתעקשים לבצע אותם מתוך יסודיות מעמיקה. כדאי לנו לגלות גמישות ולשקול, אולי בכל זאת אפשר לוותר על כמה דברים.

בהתאם לכך, מתוך העבודה על יסודיות היתר האישית שלי, לא אמשיך לפתח את הפסקה הזו ואשאיר אותה כנקודה למחשבה בלבד 🙂

.

לסיכום, אין ספק שמקום עבודה שיש בו לחץ רב ודרישות מופרזות מצד ההנהלה הוא קשה עבורנו ואף מביא להשלכות ארוכות טווח על בריאותנו הנפשית והפיזית.

אך במקרים כשהדבר מתאפשר, אני מציעה לכולם ומזכירה שוב גם לעצמי, לנסות להתייחס למקום העבודה כזה כמקום לאתגר המזמין אותנו להעמיק לתוך לימוד של טיפוח האיזון הפנימי והגמישות האישית שלנו, לכבד את גבולות היכולת שלנו ואף לשחרר את הצורך ביסודיות יתר והפרפקציוניזם.

על מנת שנוכל לתרום את המרב מעצמנו למקום העבודה ולסובבים אותנו, חשוב מאוד שנשמור על האיזון הפנימי והמיטביות.

 

 

יקרים,

המשך המאמר יבוא בעוד שלושה שבועות ובינתיים,

א', כותב האימייל שקיבלתי, וגם אני נשמח מאוד לשמוע מה דעתכם:

האם גם לכם קורה שאתם נכנסים ללחץ בעבודה?

האם אתם נדרשים לעמוד בציפיות בלתי אפשריות של הבוס?

האם חשבתם פעם להחליף מקום עבודה או מקצוע בגלל זה?

מה עוזר לכם במצבים כאלה אם בכלל?

 אתם מוזמנים לשרשר את השיתופים האישיים והתגובות שלכם כאן בהמשך העמוד כדי שנוכל לתמוך אחד בשני בתובנות האישיות שלנו.

 .

אני מזכירה על ההזמנה לשלוח אלי את השיתופים האישיים שלכם אודות הכלים שעוזרים לכם או שאלות לגבי הבעיות בהן אתם נתקלים בתור אנשים רגישים. יותר פרטים תוכלי למצוא כאן…

להתראות בעוד שלושה שבועות בפרק השני של המאמר!

באהבה,

ביאטה שבון יהב, עורכת פורטל הקהילה של אנשים רגישים מאוד, מטפלת גוף נפש בשילוב תמועה אטית, תומכת ומלווה אנשים רגישים מאוד  | http://anashimregishim.com | http://tnuaitit.com

 

 

 

Read Full Post »

חברים יקרים,

בגיליון הנוכחי תמצאו מאמר מאת אסף וויס, מטפל שיאצו ומומחה בתחום תנועת הרגש, בנושא של מתינות הרגש. אתם מוזמנים לכתוב את התגובות, ההערות וההארות שלכם לגבי המאמר כאן, בהמשך העמוד.

כמו תמיד, אני מזכירה על ההזמנה לשלוח אלי את השיתופים האישיים שלכם אודות הכלים שעוזרים לכם או למטופלים שלכם ושאלות לגבי הבעיות, בהן אתם נתקלים בתור אנשים רגישים. יותר פרטים תוכלו למצוא כאן…

.באהבה,

ביאטה.

.

תרגול מתינות הרגש

מתינות הרגש | אנשים רגישים מאוד

 

מאת: אסף וייס – מטפל שיאצו, מומחה בתחום תנועת הרגש, מטפל ומדריך לאורח חיים, מפתח שיטת "כח מתפרץ" אמנות המרכז ופעילות גופנית תומכת רגש

.

.כל אדם הוא שונה, אך מי שטבעו רגיש מאד, לבטח מכיר את ההתעסקות היומיומית ברגש ואת האנרגיה הרבה שמושקעת בהתעסקות זו. ההתעסקות הרגשית הרבה, מטבעה מייצרת תדר מוגזם של ביטוי. אמנם עשויות להיות לכך סיבות רבות, אך נראה כי המכנה המשותף נמצא בתדירות או באינטנסיביות סביב ביטוי הרגש. הרעיון הבא מתייחס לנפש כשוחרת מתינות מחד אך מושפעת מאד מקיצוניות מאידך. אותה קיצוניות לרוב אינה מועילה ליציבות ואינה מאפשרת התמודדות יעילה – מן נפש שכזאת..

אם נחשוב לרגע על המילה קיצוני נוכל להבין מדוע איננו מעוניינים שקיצוניות תאפיין את נפשנו, המילה שקט לבטח תתאים יותר. אמנם שקט מוחלט אינו ראלי, אך להתקרב אליו אפשרי גם אפשרי.

מכיוון שהנפש אוהבת מתינות, נרצה לתרגלה למתינות בכדי להתמודד בהצלחה עם הופעת הרגש. הרגש מגיע במקרים רבים ללא הודעה מוקדמת ובכך כופה עלינו את טבעו. תנועה חזקה אשר אינה מותירה מקום להתעלמות. התחושה מהתנועה תישאר לזמן מה. מכיוון שזמן מה יכול להיות טווח שלם בין שניות לימים, דרושה התייחסות מיוחדת ביומיום על מנת לקצוב את נוכחות הרגש לזמן הראוי. מהו הזמן הראוי? גם זה משתנה, אך נראה כי האנשים הרגישים מאד נוטים למשוך בצורה קיצונית את נוכחות הרגש ובכך לבזבז אנרגיה רבה. אז מה עושים?

ראשית יש להיות מודע לכך ולהתכונן לכך, הנטיה הרגשית ברובה היא מולדת וחקוקה לנו בדי אן איי, הידיעה שישנה נטיה מגבירה את יכולת הקבלה של העניין. קבלה של העניין תקל על ההתבוננות הפנימית שלנו ותעמיד אותה באור של סליחה. הסליחה העצמית נמצאת חשובה ביותר שכן במקרים רבים נוכחות רגשית מוגברת יוצרת התנגדות ושיפוט עצמי שלילי. כאשר נסלח לעצמנו נוכל לפתוח את הפתח לאהבה. כאשר נלמד לאהוב את מה שיש נוכל ליצור התמודדות ממקום שונה – המקום שאנו רוצים.

אחזור ואציין את התחושות: קבלה, סליחה ואהבה – כולן תחושות של הסכמה להכיל, כולן מחבקות. אלה תחושות שיוצרות זו את זו ומעמידות את ה"עצמי" באור חיובי. כאשר נראה את עצמנו באור חיובי נפסיק להתעסק בתירוצים ונתחיל להתעסק באמת הפנימית שלנו ביעילות.

כעת אחזור לעניין התגובה הקיצונית, זו שאופיינית להתפרצות הרגש – הנטיה להתייחס לקיצוני בקיצוניות היא אינסטינקט שרבים מאיתנו רכשנו ומשתמשים בו בצורה אוטומטית. כאן בדיוק

זהו הזמן לעצור ולנסות ליצור תגובה יעילה יותר. לנסות להבין שתגובה קיצונית אינה משרתת את הנפש – הקיצוניות לרוב מתבטאת בשתי דרכים האחת "להתחרפן" והשניה מבטאת את הצד השני של הקיצוניות – להתעלם.

נוכחות רגשית דורשת התייחסות ולא רק זה אלא התייחסות מתאימה – כאן מתחיל התרגול, תרגול למצוא את הטווח המתאים לביטוי תגובה בזמן הופעת הרגש, לאדם הרגיש מאד זו דרך חיים, דרך שאם נתמיד בה נוכל למנף את הנטיה הרגשית שלנו למקומות של יצירתיות וביטוי עצמי שונה, שכן הצלחה בהתמודדות ומיתון ההתעסקות הרגשית יפנה לנו אנרגיה רבה. האנרגיה שתתפנה אף תחזק אותנו, תייצב אותנו ותעבוד במישור של ריפוי עצמי שתוצאותיו יכולות להפתיע בעוצמתן.

בכדי שפילוסופיה תעבוד, דרוש תרגול תואם, אין דרך טובה יותר מתרגול מעשי לשם השרשה של חכמה. לשם כך דרוש רצון לשינוי או יותר נכון רצון לגילוי האמת הפנימית. לפניכם מספר פעולות שיוכלו להמחיש מעט את הרעיון.

חנות הגלידה – כאשר הולכים לחנות או מקום אותו אנו אוהבים, מתחילה תכונה, הצעדים לעיתים מתגברים, הגוף מזדקף. שימו לב לזה, האטו מעט את צעדיכם והתמקדו בנשימה

קריאת ספר – כאשר נתקלים בספר מרתק, שימו לב אם ישנה נטיה "לבלוע" אותו – אם כן, הניחו לו ותרגלו מאמץ בדחיה של הסיפוק, קחו עוד יומיים שלושה וקראו פחות בכל יום

אכילה וקריאה – אם אתם נוטים לבצע פעולות אלה יחד או אפילו אוהבים לעשות זאת, התאמצו קצת וותרו על הקריאה, זה רק זמן קצר, דחו הקריאה לאח"כ ובכך אף תייטיבו עם מערכת העיכול שלכם בזה שתשקיעו את כל האנרגיה שלכם בעיכול המזון ולא תחלקו את העיכול עם עיכול מידע. נסו להימנע גם בצפיה בטלויזיה בזמן האוכל

טלפון בנהיגה – תשומת לב בנהיגה בבקשה – כולנו מכירים את תחושת הבלבול הנלווית!

כוס שנשברת – משהו נשמט מהיד, נופל, נשבר – סלחו לעצמכם על ה"קלמזיות" חייכו לעצמכם, אתם נפלאים, נקו השברים תוך חיוך ונשימה קלילה ותודו על היום שנולדתם

חצי סיגריה, חצי קפה – למי שמעשן, הוויתור על חצי יקדם לימוד של הסתפקות בחצי – הרגש יודה לכם

כל אלה הם דברים לתרגול עצמי בכדי לבטא קבלה מתונה של רצונות שלעיתים הולכים לפנינו ומושכים אותנו מטבעם. לשתות קפה זו לא פעולה מוגזמת, אולם בכדי להתאמן דרושה "הקרבה" והפעילויות המוצעות מביאות צורה מתונה של הקרבה, אשר תקרב את המתרגל להתמודדות אל מול הרגש – רגש שיגיע גם יגיע ויצפה, כהרגלו, להתייחסות מתאימה. האין זה מה שאנו רוצים?

 אסף וויס

assaf.aw@gmail.com 

Read Full Post »

אנשים רגישים | אדם רגישחברים יקרים,

הפעם נדבר על הקושי הכללי בלהיות אדם רגיש מאוד. אחת הסיבות להצעה שלי לבנות מאגר כלים מעצימים שיורכב מהשיתופים האישיים שלכם היא בכך שראיתי בדף הקהילה בפייסובק שהאווירה לעתים קרובות קודרת וקשה. לעתים מתפרסמים פה פוסטים כואבים וזועקים לעזרה. זה נפלא שקיימת לנו האפשרות לשתף, למצוא אוזן קשבת ולהרגיש שאנחנו לא לבד. הבעיה היא שאנחנו לא שמים לב לכך שברגע מסויים אנחנו מתחילים להתנועע במעגל סגור, מנציחים את המצב, שוקעים בתוך חוסר אונים ומפסיקים לחפש דרך החוצה.

 אני כותבת "אנחנו", כי בהרבה מהשיתופים שאני מקבלת לאימייל לעתים קרובות אני מוצאת את עצמי. אולי לא תמיד בדיוק באותו האופן, אבל התחושות מאוד מוכרות לי. התסכול, הכעס, הפחד, תחושת השונות, שחיקה מהעוצמות העולות ומשאלה שהלוואי שהכל היה קצת יותר קל ופשוט.

 לא מזמן קיבלתי את המכתב הבא:

"ביסודי ובתיכון היתי ביישן ולעיתים קרובות אף דחוי חברתית. גדלתי במשפחה בה היה פער דורות עצום כבן להורים מאד מבוגרים. בית מנוכר. מפני שלא ספרו אותי בילדות, נעשיתי סופר רגיש לאנשים וסיטואציות, מתרגש מכל דבר.

 לקראת שנות ה 20 היה בי רצון להיות נוכח, להראות. כך נעשיתי מרדן ואף חסר בושה. התחלתי עם בחורות בצורה מאד גלויה וישירה, פניתי לאנשים בצורה מאד ישירה. הכל בכדי לקבל תשומת לב. באיזושהי צורה גם הפכתי לנרקיסיסט. הלכתי לאודישנים כושלים והוצאתי אלבומים כושלים בתור מוזיקאי שלא ממש הצליח לפרוץ.

 בשנות ה- 30 החלו אצלי התקפי חרדה ודיכאונות. לא יכולתי להכיל אנשים לידי (כולל בנות זוג לתקופות ארוכות). הייתי פרש בודד. נהייתי רגיש למילים, לרעשים, לריחות ואפילו לצבעים מסוימים! הכל הלך והתדרדר.

 הכל אצלי השפיע על הלב ובעיקר על הבטן. אני לוקח דברים בצורה מאד קשה. בנוסף לכל, אני מפונק מאד ואוהב שדברים נעשים בדרך שלי. אני כל כך רגיש לחיים, שיש לי קיבה רגישה וגם שדים שרודפים אותי. כל המערכות אצלי אינן מאוזנות וכדורים שהיו אמורים לאזן אותי החריפו את הבעיה….

 אני מודע שאני צריך לעסוק בספורט, ביוגה, בשחיה, בהליכה, אבל אין לי אנרגיות לכך. וגם, אם אני עושה זאת, אני לא נהנה מזה. גם בעבודה אני לא נהנה יותר. לכן, התפטרתי. זוגיות אני לא מצליח לייצר, כי לא הרבה בחורות יכולות להתחבר אליי. ואלו שכן, אני לא נמשך אליהן.

 אני עמוס בכעס על עצמי, על הסביבה ועל כך שאלו החיים. החברים הכי קרובים אליי אינם מבינים אותי. כך שגם התקשורת איתם לקויה. אני רגיש וחרד, עייף ושחוק מהתהליכים של החיים. רמת האנרגיה שלי הולכת ופוחתת. אני עדיין מתעניין בדברים, אך בתחום הקרירה וההבעה העצמית אינני מקבל פרגון והכרה. ככה אני תקוע למעלה מ- 17 שנה.

הנסיך האבוד"

כשקראתי את המכתב, שאלתי את עצמי, מה אני עושה כשאני מרגישה תקועה במשך תקופה ממושכת? כשהכל כבר נמאס, כשהאנרגיות מדולדלות ולא ממש ברור לי איך להמשיך? בתקופות כאלה אני פוגשת את ההשתוקקות שלי לחיים מושלמים ללא שום סבל.

 איזשהו חלק בתוכי לא מוכן להשלים עם המציאות כמו שהיא ולא רוצה להמשיך עם מה שיש כרגע. אפילו אם יש כמה דברים טובים בחיי בתקופה כזו, משהו בתוכי מתעקש להתעלם מכך ולהישאר רק עם התחושות הקשות.

 כשאני מזהה את התופעה, אני לומדת כל פעם מחדש להסכים למעט שיש לי. כשאני מתנגדת למה שקורה לי, זה מדלדל עוד יותר את האנרגיות. כשאני מרפה לתוך המציאות הקשה, אני נרגעת ולומדת לסלוח לעצמי על כך שאני לא מסוגלת ליותר כרגע ומסכימה להסתפק במועט.

 אם הצלחתי לקום בבוקר, לשים לב למגע הנעים של המים במקלחת, להתלבש ולצאת החוצה, לעבודה, זה כבר הישג גדול. אם הצלחתי לחייך לשכנה שפגשתי בדרך ובאוטו התנגנה המוזיקה האהובה עלי שריגשה אותי, הצלחתי לעשות עוד צעד קטן ולהתקדם הלאה לעבר המפגש עם החיים.

 בתקופות כאלה אני חווה את החיים כנהר רחב, כשאני רוצה לעבור מגדה אחת לשניה. לאורך הנהר מפוזרות אבנים שאפשר לעמוד עליהן. אין שום אפשרות לחצות את הנהר בבת אחת, אלא לקפוץ כל פעם בזהירות רבה מאבן לאבן.

 הדרך היחידה לחצות את הנהר היא להסכים לקפוץ כל פעם צעד אחד זהיר וקטן. אולי דווקא בקפיצה הקטנה הזו חבוי כל פעם הפוטנציאל להיות רכה, סולחת ומקבלת יותר את עצמי, ואף לפעמים מתעוררת שמחה קטנה בתוכי.

 לפני כמה שנים התוודעתי לאישיות יוצאת דופן שתמיד מהווה עבורי השראה בזמנים הקשים. ניק וויצ'יץ' (Nick Vujicic) נולד ללא גפיים.

כילד, היה קורבן להתעללות בבית ספרו. תהליך השתלבותו היה קשה משל כל ילד אחר. בגיל 8 החל לשקול התאבדות. כשהיה בן 10, ניסה להטביע את עצמו במים, אך התחרט מתוך אהבה להוריו וידיעה שמעשה זה יצער אותם עוד יותר. בתקופה זו בהיותו ילד התפלל לאלוהים "שיצמחו לו ידיים ורגליים".

 נקודת המפנה בחייו הייתה כאשר אמו הראתה לו מאמר בעיתון על אדם שהתמודד עם נכות חמורה. כוון זה הוביל אותו להבין שהוא לא האדם היחיד שמתמודד עם קשיים ברמה כזו, וכי בכל מצב נתון ותחת כל מגבלה באפשרותו לנהל חיים תקינים. עם הזמן הוא החל להבין, כי הישגיו ושמחת חייו יהוו השראה לרבים ויציגו לאנשים את קשייהם דרך השקפה בה עם כל מצב קיימת אפשרות להתמודד.

כשהיה בן שבע עשרה החל להרצות על מצבו והשקפת עולמו. בהמשך הוא הקים ארגון "החיים ללא גפיים". לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה החל במסעותיו כמרצה להעלאת מוטיבציה בנושאים כמו נכות, תקווה, ומציאת משמעות לחיים." (מתוך וויקיפדיה)

 כששאלתי את "הנסיך האבוד" מה בכל זאת עוזר לו, הוא כתב:

"בעיקר, זה טכניקה של נשימות שמרגיעה אותי. אפשר לומר גם שהתעסקות בכל מיני תחומים קצת מדחיקה את כל נושא הרגישות. חשוב לי להיות עם אנשים לבביים שמבינים אותי, כי אני מרגיש ששום בן אדם בעולם מלבד אחד או שניים יכולים לתקשר איתי, ואלה שיכולים לא קל להם.

 רכיבה על אופניים או הליכה מהירה קצת מעודדים את המוח ונותנים אפקט טוב אך חשוב להיות עקבי. סקס תמיד עוזר, אך עם בן אדם שאתה סומך עליו ויודע שהוא מכיר כל צעד ושעל עליך.

 כלי נוסף זה פנטזיות. אני מאד day dreamer ובכלל מעופף. אני מדמיין את עצמי במצבים מאד לא רציונליים. הם מבריחים אותי מהמציאות, אבל גם אומרים לי שהם לא מציאותיים. אז אני לא יודע אם זה פלוס."

כל אדם הוא תופעה מיוחדת במינה ולכן, שום עצה לא תוכל לתת פתרון בן רגע. למרות זאת, אולי דווקא בשיתוף האישי, כל אחד מאתנו יוכל למצוא, לו חלקיק של השראה אשר תשתכן בליבו.

חברים יקרים, מה אתם עושים כשהרגישות שלכם מעיקה עליכם והכל מרגיש כבר יותר מדי ונמשך זמן רב מדי? איך אתם מוצאים את המשאבים ההתחלתיים המינימליים כדי שתוכלו להשתמש בכל שאר הכלים והמשאבים החבויים בתוככם?

אתם מוזמנים לשרשר את השיתופים האישיים והתגובות שלכם כאן בהמשך העמוד.

 .

כמו תמיד, אני מזכירה לכם על ההזמנה לשלוח אלי את השיתופים האישיים שלכם אודות הכלים שעוזרים לכם או שאלות לגבי הבעיות בהן אתם נתקלים בתור אנשים רגישים. יותר פרטים תוכלי למצוא כאן…

להתראות בעוד שלושה שבועות עם נושא חדש!

באהבה,

ביאטה.

.

נ.ב. הרצאה מעוררת השראה של ניק וויצ'יץ':

Read Full Post »

רגישות לרעש | אנשים רגישיםחברים יקרים,

אני שמחה לספר לכם שבעקבות פנייתי לשלוח אלי שיתופים אישיים עם הכלים שמעצימים אותנו, האנשים הרגישים, קיבלתי לא מעט טקסטים בנושאים שחשובים לכולנו. הנושא הראשון הוא

איך אנשים רגישים מאוד מתמודדים עם הרעש?

איזה פתרונות אתם מוצאים?

.

להלן המכתב שקיבלתי מ"כנענית" (שם בדוי):

מאוד שמחה שיש שדה שאפשר שם לחלוק את הרגישיות והמוזרויות. בתקופה האחרונה אני נחרדת כאשר עולה לאוטובוס  הנהג מוכר  כרטיס ועד שהנוסע תולש אותו הוא מצפצף.  הגעתי למוזיאון ישראל בירושלים יש המתנה אורכה בכניסה – וכל  מבקר שנכנס  מכשיר מצפצף ואני   מאוד  מזדעזעת. דלתות חורקות במוסדות אקדמיים כאשר מגיעה לימי עיון,  בבתי מלון מיד מגיע איש אחזקה- אבל באונ'  תל אביב ובר אילן  וגם בקופת חולים הכל חורק- כן קשה להיות יהודיה ורגישה.  הייתי בקונצרט והכיסא עליו ישבה הנגנית חרק עד שאיתרתי את התקלה  ויצאתי סבלתי…. והיא נגנה וניגנה   מה הפתרון? לא מסוגלת ללכת עם אטמי אוזניים  ושלא לדבר על רגישות לעוולות למכוניות שחונות במפרצי – נסיעה  ומונעות מאנשים מבוגרים לעלות לאוטובוס וכן הלאה וכן הלאה.  אולי  נעשה הפגנה בתל אביב?  איך נעשה מחאה חברתית על הרעש הגובר –  השיחות בסלולרי בכל המרחב  לא נותנות רגע של שקט…
אשמח לתגובות.

 כעבור כשבוע "כנענית" שוב כתבה לי:

"להלן מכתב  קיבלתי מהביטוח לאומי בעקבות תלונתי על  הצפצופים בעמדות ההמתנה.  "בהמשך לפנייתך בעניין הצפצופים בביטוח הלאומי. אנו בתהליך מתקדם להחלפת מערכת תורים שתשנה את דרך הכריזה ללקוח. אני תקוה שמערכת זו תהיה יותר טובה מקודמתה.  שוב תודה על האכפתיות ותשומת הלב – וולין צפורה לוגיסטיקה."  מסתבר שאפשר להעלות את המודעות של המוסדות. אני רואה בכך  התחלה מבורכת של העלאת המודעות לצרכים שלנו- אנשים רגישים מאוד.

להשתמע בשקט.

כנענית.

אז מה דעתכם, חברים? מה עוזר לכם או איזה מאמצים אתם עושים כדי לעזור לשפר את איכות השקט שמסביבנו? אתם מוזמנים לשרשר כאן, בהמשך לפוסט את הרעיונות, ההצעות והתגובות שלכם.

תזכורת לגבי נקודות מנחות לכתיבת שיתופים כאן…

נשתמע בעוד שבועיים!

באהבה,

ביאטה.

Read Full Post »

חברים יקרים,אנשים רגישים | מאגר כלים

.

בעקבות ההזמנה שלי ליצור מאגר כלים לאנשים רגישים מאוד ולכתוב שיתופים אישיים על הכלים שמעצימים אותנו, קיבלתי אימיילים רבים. אני שמחה לספר לכם שביום שלישי הקרוב יוצא השיתוף הראשון 🙂 ובינתיים, כל מי שרצה לשלוח ועדיין לא שלח אליי את הטקסטים, אני מזכירה כמה נקודות כלליות לגבי התוכן:

  • הנושא של השיתוף – איך כל אחד מאתנו מתמודד/ת כשקשה לו או לה עם הרגישות הגבוהה ואיזה כלים עוזרים לו/לה או לילדים /מטופלים/לקוחות שלכם.

  • רצוי מאוד שהשיתוף יהיה בסדר גודל של עמוד או עמוד וחצי. אבל, כמובן, אם אתם מרגישים שאתם חייבים להאריך, תזרמו עם זה.

  • אם אתם רוצים להתייעץ עם הקהילה, אתם מוזמנים לכתוב את הסוגיה בפסקה אחת או שתיים ואני אשמח לפרסם אותה.

  • אפשר לכתוב תחת שם בדוי או להפך, תחת שם מלא עם כל הקרדיטים למקצוע שלכם.

  • חשוב להדגיש שאלה אמורים להיות שיתופים אישיים ולא פרסומת עצמית.

  • הפוסטים ייצאו פעם בשבועיים-שלושה. אשתדל מאוד לפרסם את כולם, יחד עם זאת, אני שומרת לעצמי את הזכות להחליט האם הפוסט יפורסם. אשמח מאוד שמה שאתם כותבים, בין אם השיתוף עצמו או התגובה, יהיה מעצים, תומך ומכבד. וכמובן, הנושא הוא אנשים רגישים / ילדים רגישים.

את השיתופים אנא שלחו אלי לאימייל beata.yahav@gmail.com

נ.ב. אעשה את כל מאמצי לענות לכם כמה שיותר מהר, אבל מתנצלת מראש אם זה ייקח מדי פעם כמה ימים.

.

באהבה,

ביאטה שבון יהב, עורכת פורטל הקהילה של אנשים רגישים מאוד, מטפלת גוף נפש בשילוב תמועה אטית, תומכת ומלווה אנשים רגישים מאוד  | http://anashimregishim.com | http://tnuaitit.com

 

 

.

Read Full Post »

Older Posts »