Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘מאמרים’ Category

מחקרים על אנשים רגישים מאוד

 

 

 

 

.

 

מודעות פרסומת

Read Full Post »

חברי הקהילה יקרים,

אתם מוזמנים להשתתף במחקר:

שמי יערה תורג'מן לוי ואני סטודנטית ללימודי דוקטורט באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ' אבי קלוגר.

אנו חוקרים רגישות אישיותית – המכונה כרגישות העיבוד החושי (Sensory-Processing Sensitivity (SPS ואנשים רגישים מאוד (Highly Sensitive Persons, HSP's). תכונה זו מאופיינת ברמות גבוהות של רגישות העיבוד החושי ו"מתוכנתת" להיות מעין "רדאר" במשמעות של להיות בקשב רב לגירויים חיצוניים ופנימיים.

במחקר הנוכחי, אנו שואפים ללמוד על התכונה המיוחדת של הרגישות האישיותית – על האנשים הרגישים מאוד, לנסות להבין את התכונה בצורה טובה יותר ולבחון האם יש הבדלים גם בקרב האנשים הרגישים מאוד.

לפיכך, נשמח אם תקדישו מספר דקות למילוי השאלון הבא – לכם זו יכולה להיות הזדמנות ללמוד משהו נוסף על עצמכם ולנו זה יסייע מאוד בקידום המחקר ובהעלאת המודעות לתכונת הרגישות האישיותית.

כדי להבטיח אנונימיות במילוי השאלון, נבקשכם למלא מספר פריטי מידע ייחודיים שרק אתה יודעים. זה יאפשר לנו לוודא שהתשובות שלכם ייחודיות, ולבקש מכם בעתיד להוסיף לנו מידע באופן שאנו לא נוכל לזהות אתכם.

קישור לשאלון:   https://huji.az1.qualtrics.com/jfe/form/SV_5h83bglu0HvLPj7

 

 

Read Full Post »

יקרים,אנשים רגישים | המנהיג הפנימי

בפוסט הקודם קיבלתי תגובה מאודליה ומצאתי לנכון לכתוב את התשובה שלי בפוסט נפרד. אולי מה שכתבתי ישמש עוד מישהו.

אודליה כתבה:

ביאטה יקרה
תמיד נעים ומחמם לקבל ממך מסר. אני מוצאת את עצמי קוראת מיילים ממך (שנשלחים לעיתים רחוקות) עם הרבה שקיקה רצון ללקט כל מידע ולהרגיש שיד מישהו שמכיר את התופעה מכל היבטיה ואפילו בתחושתי אולי קצת הנהיג את העדר הזה .
בהקשר הזה אני חייבת לפתוח את הלב ולהגיד שהעזיבה הפתאומית והלא מוסברת שלך את הפורום בעבר ,השאירה הרבה תחושה של החמצה ואצלי אפילו בילבול…
דוקא בגלל שלא מדובר בפורום רגיל… הרגשתי שהייתה לך נגיעה בכולנו , והעובדה שעזבת 'בלי הסבר' הייתה מבאסת ותמוהה.
יהיו סיבותייך אשר יהיו ואני כמובן מלאה בהערכה וכבוד אלייך, ודוקא בגלל כל זה -לי שווה היה להבהיר את הרקע ול לנו הרגשה שאת אולי לא תנהלי את הפורום אבל את תמיד תהיי חלק מהקהילה. ואת זה לא כל כך השארת לתחושתי
בהערכה מהולה בכאב .מאחלת רק טוב

אודליה יקרה,
מה שכתבת מאוד נגע בי ולקחתי לעצמי זמן לענות לך.
נכון, נעלמתי, אבל, בכל זאת, כתבתי על זה כאן.

אני מאוד מבינה ללבך ומעריכה ששיתפת את תחושותייך. לעתים קרובות כשאנחנו חשים מצוקה, בלבול או חוסר הבנה של עצמי והסובבים אותנו בתחומים מסויימים, יש לנו צורך לפנות למישהו אחר. מישהו שיודע יותר מאתנו, שיש לו יותר נסיון חיים או נסיון מקצועי, מישהו שבתקווה יידע לענות על שאלותינו ואולי גם יוביל אותנו אחריו.

אני בכוונה כותבת "אנחנו", כי גם אני מוצאת את עצמי לא מאט בסיטואציה אלה. כשאני פוגשת אדם כזה והוא מצליח לגעת בחיי, אני במהרה שוכחת שהוא בן אנוש, בדיוק כמוני, עם נסיבות החיים משלו, בעיות וחולשות משלו. הדבר מעורר בי ציפיה שהוא ימשיך להאיר את דרכי ללא הגבלה וללא שום תנאי. זאת נקודה מצויינת לעצור ולהיזכר ביכולת הפנימית שלי להנהיג את עצמי.

כיום עומדים לרשותנו אין סוף מקורות מידע: ספרים, סדנאות, מפגשים, מטפלים. חשוב לזכור שזהו דווקא המנהיג שבתוכנו שמעודד אותנו לחפש את התשובות ומכוון אותנו למי לפנות ואיזו עזרה לקבל. גם אם הדרך נראית מפוטלת וגם אם לא תמיד מגיעים לבדיוק מה שחיפשנו. לא מזמן ראיתי סרט – "לאנצ'בוקס"  ושמעתי בו משפט נפלא: "לפעמים הרכבת הלא נכונה לוקחת אותך לתחנה הנכונה".

אז גם אם מצאנו לעצמנו הכוונה וגם אם היא נעלמה, מי יודע, אולי זו רק התחלה של משהו אחר. אולי זה הזמן לפנות יותר מקום למנהיג הפנימי ולאפשר לו להתפתח ולהוביל אותנו. בסופו של דבר, האחריות להציל את עצמנו היא עלינו ואל לנו להשאיר את הכוח בידי האחר.

.
חג פסח שמח,
באהבה,
ביאטה.

Read Full Post »


אנשים רגישים | מידע שימושיחברים יקרים,

בדף זה תוכלו למצוא מידע שומושי עבורכם:

.

האם אתם אנשים רגישים מאוד (Highly Sensitive Person)? 

האם אתם אנשים רגישים מאוד

אין כאן תשובה חד משמעית האם אתם אנשים רגישים מאוד או לא. אבל, אם אתם קוראים על התכונות של אנשים רגישים מאוד ויש כמה תכונות שאתם מתחברים מאוד, סביר להניח שיש פה דברים חדשים שאתם יכולים ללמוד על עצמכם. בכל מקרה, כדאי מאוד לקרוא את הספר "אדם רגיש מאוד". תמצאו בו הרבה תובנות לגבי עצמכם וזהו השלב הראשון בעזרה העצמית.

אם המידע שקראתם לא מספיק לכם ואתם מרגישים צורך בתמיכה יותר משמעותית, כדאי לפנות לטיפול. כמובן, זה לא פשוט לבחור מטפל טוב וכדאי מאוד לקבל המלצות. המטפל לא בהכרח חייב להתמחות דווקא בנושא של אנשים רגישים. בגדול, כל מטפל טוב, אם הוא בעצמו אדם רגיש מאוד ומבין את הנושא, יכול מאוד להועיל. בין אם זה פסיכולוג, פסיכיאטר, או כל מטפל גוף-נפש אחר. אחת האפשרויות היא לשאול את האנשים ולבקש מהם המלצות בפורום של הקהילה של אנשים רגישים בפייסבוק:

https://www.facebook.com/groups/210033162368664/


הורים לילדים רגישים יכולים לפנות לקבוצה בפייסבוק:

https://www.facebook.com/groups/162969153761020/

 או

לדיאנה חודורקובסקי-סגל

https://www.facebook.com/yeledragish/

רונית עוז

 https://www.facebook.com/ronit.oz1?fref=ts

בנוסף, באתר של אנשים רגישים אפשר למצוא רשימה של מטפלים שאנשים שונים המליצו עליהם:

 http://anashimregishim.com

.

לאלה ששואלים אותי לגבי יוגה. לעשות יוגה זה תמיד נהדר, מרגיע, מאזן, בונה חוסן פיזי ונפשי. חשוב מאוד למצוא מורה שמבין אותך, קשוב ורגיש. אפשר לחפש מורים ברשימת מורים באתר של ארגון מורים ליוגה:

http://www.isyoga.co.il/members-search/

https://www.facebook.com/isyoga

וגם פה:

http://www.yoga.co.il/teachers.asp?advanceSearch=1

 

 כמובן שכל עבודה עם הגוף כמו טאי צ'י, צ'י קונג, מדיטציה וכד' עשויים להיטיב אם אתם מתחברים לזה.

.

אם יש לכם רעינות או המלצות נוספים, אתם מוזמנים לשרשר אותם כתגובה כאן בהמשך לפוסט.

.

מאחלת לכם הרבה הצלחה וריפוי!

באהבה,

ביאטה שבון יהב, עורכת אתר הקהילה של אנשים רגישים מאוד, מטפלת גוף נפש בשילוב תנועה איטית, תומכת ומלוו האנשים רגישים מאוד | http://tnuaitit.com   |  beata.yahav@gmail.com

 

Read Full Post »

ילדים רגישים מאוד | חג פוריםילדים רגישים וחג פורים

.
.

מאת: דיאנה חודורקובסקי סיגל, תרפיסטית באומנות

חג פורים מתקרב וכבר ניתן להבחין בסימניו הראשונים: דוכנים עם תחפושות ססגוניות, מאפיות מציעות אוזני אמן בכל טעם, ילדי גנים שרים שירי פורים ומתכוננים למופע בפני ההורים. מדובר בחג נפלא, חשוב מבחינה הסטורית, מאוד שמח באופן חגיגתו. ובאמת, רוב הילדים מאוד נהנים ומחכים בהתרגשות לחגיגות. גם חלקם מילדים רגישים מאוד אוהבים חג פורים, אבל עבור חלק אחר, החג הזה יכול להפוך לסיוט של ממש.

 לאון קיפניס בשירו "חג פורים" מספר מדוע החג הזה כל כך אהוב על ילדים ומבלי להתכוון, מסכם גם את רשימת ה"מלכודות" עבור ילדים רגישים מאוד, כל מה שיכול להביא את הילד למצב של גריית יתר (ז"א שמערכת העצבים הוצפנה ואינה יכולה לשאת עוד גירויים).

  השיר הולך כך:

חג פוריםחג פוריםחג גדול ליהודים

מסכותרעשניםשירים וריקודים

הבה נרעישהרש רש רש

הבה נרעישהרש רש רש

ברעשנים !

מסכות:

ילדים רגישם רבים סובלים מרגישות עורית למגע בדים ומרקמים וכן תחושותיהם הגופניות עוצמתיות יותר. זה קורה בגלל שמוחם מעבד את המידע שקולטים החושים באופן מדוקדק מאוד, הם גם ערים יותר ומודעים יותר לכל הניואנסים של חוויה גופנית (חיובית כשלילית). בדי התחפושת הסינטטים, מסכות על הפנים יכולים לגרום לתחושות לא נעימות ואף לכאב. כתוצאה מכך עשויה להופיע התנהגות "מוזרה, לא מקובלת ולא פרופורציונלית לסיטואציה" על פניו. התנהגות מתפרצת בעקבות גריית יתר (צעקות, בכי, חוסר שקט, תוקפנות) או התנהגות של נסיגה (רצון לפרוש, לעזוב את החגיגה, כאבי בטן). כל אלה תוצאות של גריית יתר. אצל ילדים קטנים בגילאי הגן יכול להופיע פחד מליצנים, שהוא אחד הפחדים התפתחותיים, המוכרים ונחשבים לנורמטיבים ברוב המקרים. אצל ילדים רגישים מאוד עוצמת הפחד וביטויו יכולים להיות חזקים מאוד, במיוחד אם מנסים להפתיע אותם בתחפושת לא מוכרת ובליווי קולות.

לגבי התחפשות של עצמם ילדים רגישם עשוים להגיב באופן שונה זה מזה: יהיו כאלה שיתקשו להתחפש בגלל הסיבות שפרטטתי. אפשר לנסות להכין תחפושת בבית שעונה על צרכיו, אפשר לתת לו משהו סמלי להחזיק ביד ואפשר … גם לא להתחפש! חשוב להראות יצירתיות וגמישות, להציע אפשרויות אבל לא ללחוץ.

רעשנים

חלק מילדים רגישים מאוד סובלים מאוד מרעש, במיוחד אם מדובר ברעש חזק מידי, פתאומי או מתמשך."הבה נרעישה רש רש רש ברעשנים"זאת לא קראיה מתאימה לילדים רגישים. אך יש ילדים רגישים מאוד מבלבלים מאד: הם נהנים לייצר רעש בעצמם, לצעוק, לדפוק, לשמוע מוסיקה בעוצמה גבוהה והרעש הזה לא מפריע להם כלל. לעומת זאת אם יחשפו לרעש מן הסובבים, יגיבו במצוקה. אחד ההסברים תמון ביכולתם לשלוט בעוצמה ומשך הרעש, מה שלא קורה כשרעש מגיע מהסביבה. הסבר נוסף יכול להתייחס לחוסר מודעות והעדר נסיון במה שקשור לסף סיבולת אישית של הילד. ההבנה הזו בדרך כלל מגיעה עם הגיל (ילדים רגישים פיקחים מאוד). ילד כזה יכול למשל להנות במסיבה מרעישה, לקחת בה חלק פעיל, אך פתאום וללא התרעה מראש הוא מתחיל להפגין התנהגויות של "נסיגה" או "התפרצות" על פניו ללא שום סיבה.

ילדים רגישים מאוד נבהלים בקלות בגלל רעש פתאומי. פיצוצים בלתי פוסקים של קבצונים, הנשמעים מכל עבר, יכולים להציק להם מאוד. בתקופה הזו הילדים יכולים להיות יותר דרוכים, לא רגועים ולהמצא במצב של חוסר שקט כללי.

שירים וריקודים:

ילדים רגישים מאוד שונים זה מזה. חלקם יהנו ישתתפו במסיבת תחפושות, ישירו וירקדו, גם אם בסוף המסיבה יגעו למצב של גריית יתר. חלק מהילדים יהססו בהתחלה, מכוון שהם חייבים לבדוק את השטח, לראות אם המקום בטוח היום עבורם, ירצו להרגיש אינטואיטבית את הסיטואציה. אלה הם הילדים שתמיד נצמדים להורה בתחילת המסיבה, אך כעבור זמן מה משתחררים, משתלבים ונהנים.

יהיו גם כאלה שיעמדו בכניסה לגן ויסרבו להכנס, כאלה שיסגרו אוזניים, יצמדו להורה, יכנסו מתחת לשולחן או יבכו. שום שיכנוע להכנס פנימה לא יעזור. במקרים כאלה עדיף לא להכריח ולהיות יצירתיים: לשבת בפתח של הדלת או בפינה רחוקה מן הרמקולים כדי בכל זאת לראות את המסיבה.

ילדים בגיל בית ספר:

בנוסף לאותם מכשולים שתיארתי, ילדים בגיל בית הספר יכולים להתקל במכשולים נוספים:

חצר בית ספר הומה אדם, מוזיקה רועשת לאורך כל היום, ילדים שמתרוצצים, משפריצים ספריים, פיצוצים של קבצונים. כל אלה יכולים לגרום גם לילדים גדולים, גרית יתר ולהביא לקריסה. כאמור, רגישות גבוהה היא טמפרמנט, לכן לא ניתנת לשינוי עם הגיל.

לעתים בתי ספר משתתפים בתהלוכת "עדלאידע" עירוניים. עבור חלק מילדים רגישים מאוד זה יכול להיות קשה עד בלתי נסבל (הצפיפות, הרעש, חמסין לעתים, להמצא בתחפושת לאורך זמן וכו). במקרים כאלה חשוב לשוחח עם ילד באופן גלוי, לבדוק אתו מה הוא רוצה, יכול ומוכן לעשות. גם כאן יצירתיות וגמישות יעזרו. חשוב למצוא עם הילד את הפשרה שהכי מתאימה לצרכיו. ללמד להכיר את גופו ולעשות פסק זמן על מנת למנוע גריית יתר.

חשוב מאוד לציין, שגם ילדים הסובלים מביישנות או חרדה, ילדים עם קושי בויסות חושי או הפרעות קשב יכולים להראות תגובות דומות (גם אם מדובר במקור שונה לגמרי להתנהגותם), אפשר להעזר בטיפים האלה ולנסות להבין ולעזור לילדים לעבור את חג פורים אם לא בשמחה, אז לפחות בשלום.

אם ברצונכם לבדוק האם ילדיכם הוא רגיש מאוד, אתם מוזמנים למלא שאלון לאבחון עצמי.

חג פורים שמח!

.

דיאנה חודורקובסקי סיגל

 תרפיסטית באומנות, יועצת חינוכית M.A.

מתמחה בעבודה עם ילדים רגישים מאוד

Dsigal23@gmail.com | https://www.facebook.com/yeledragish/

Read Full Post »

רגשות | אנשים רגישיםמאת: אסף וייס

החיים הם תנועה בלתי פוסקת, לעיתים התנועה יוצאת מאיתנו ולעיתים נכנסת לתוכנו. בפעולות היומיומיות שלנו ישנן תנועות מהפנים אל החוץ ומהחוץ אל הפנים. בגוף התנועה מתבטאת יפה בכל רגע דרך הלב: דם נכנס ודם יוצא.

התנועה נשארת בתוך הגוף, הדם נשאר בגוף. תפקיד הדם הוא לשאת חמצן אל התאים ולהוציא מהם פחמן דו חמצני, את ההכנסה של החמצן וההוצאה של הפחמן הדו חמצני מהגוף, מבצעות הריאות. תנועת הנשימה מכניסה חמצן מן החוץ פנימה ומשחררת פחמן דו חמצני מהפנים החוצה. העבודה של הלב והריאות רציפה, יעילותה תלויה בהכנסה והוצאה ובכך מזינה את הגוף. הלב והריאות אם כך, אחראים על תקשורת פנימית וחיצונית. משפטים כמו "לקחת ללב" ו"כמה אוויר אתה מוציא", שגורים בשפה ומבטאים את התכונות של איברים אלה. מעבר לכך כל האיברים האחרים, אף הם עסוקים בקליטה ושחרור : הקיבה, המעיים, כיס המרה, שלפוחית השתן, הרחם, השרירים, כולם יודעים לקלוט ולשחרר, חלקם בצורה מהירה וחלקם יודעים לאגור לפני השחרור.

לעיתים יכולת האגירה של איברים כמו שלפוחית השתן או החלחולת, יוכלו לרמוז על יכולתו או אי יכולתו של אדם להכיל ולהחזיק אינפורמציה במישורים המנטלים והנפשיים. לפעמים זה מועיל ולפעמים מזיק. הצורך התמידי שלנו להכיל ולשחרר מתבטא באופן משמעותי באמצעות הרגשות. אנו מייצרים רגשות, קולטים רגשות ומשחררים רגשות. ע"פ הפילוסופיה של הרפואה הסינית, לכל רגש ישנו האיבר עליו הוא המשפיע ביותר, יחד עם זאת ישנו משכן אחד לכל הרגשות והוא הלב. הלב, כאמור, עובד בצמוד לריאות. כולנו מכירים את התגובה הפיזית של דפיקות לב והאצת הנשימה או ההשתנקות, כתוצאה מביטוי רגשי.

ביטוי רגשי הוא תדר של אנרגיה מתפרצת. מגיע ברגע אחד ויוצר תנועה חזקה, אותה תנועה משפיעה ישירות על הלב ובהתאמה על הריאות, בהמשך נכנסת ומשפיעה על האיבר שקשור אליה. בואו נדבר עכשיו קצת על המח. המחשב של הגוף. המח יודע לאגור מידע מן הפנים ולווסת את פעולות הגוף בהתאם. המח יודע גם לקלוט מידע מן החוץ ולפרשו. הפירוש של המח את המידע מן החוץ אינו מוטל בספק אך מצד שני מוגבל באובייקטיביות שלו. המח יודע לשחרר מידע גם החוצה. השחרור "רוצה" להיות מדוייק וגם כאן המציאות מראה שלא תמיד זה יוצא מדוייק. המח הוא מכונה משוכללת אך מבחינת קליטה מהחוץ ושחרור החוצה הוא מאופיין במגבלה שאינה מוטלת בספק. המח עושה מבחינתו את המקסימום והמקסימום במקרה הזה אינו עונה על הצורך בדיוק.

זה דבר שהאדם הרגיש מאד חייב לקחת בחשבון. בהתאם לכך המח מייצר מחשבות, המחשבות בהתאם סובייקטיביות, זהו גם נתון שכדאי לקחת בחשבון. את המחשבות קשה עד בלתי ניתן לעצור, הראש לא מפסיק לעבוד, התנועה נמשכת ונמשכת. מכיוון שמתוך המחשבה אנו צורכים אנרגיה, הפעולה עלולה לעייף. אותה עייפות עלולה לייצר מטרד, במקרה כזה המחשבות הופכות טורדניות, המטרד מייצר רגש, הרגש רק מלבה את העייפות. מכיוון שביטוי רגש צורך אנרגיה רבה – נוצרת עייפות על עייפות – כשזה נמשך תקופה ארוכה העניין עלול להפוך פתולוגי.

הנטיה להתעסקות ברגשות, אף היא מייצרת מטבעה מחשבות. כאשר העייפות גוברת, זהו מצב שמזמין מתח רב. כאשר איננו מצליחים להשתחרר מהמצב הקיצוני, חשוב שניזכר בצורה הסובייקטיבית בה המחשבה מפרשת את מצבנו. זוהי פעולה התחלתית שתעמיד את המצב הקיצוני בפרופורציה ומתוך כך תמתן מעט את הקיצון. פעולות נוספות שניתן לבצע:

נשימה מודעת – מה שנקרא לזכור לנשום – מומלץ להניח יד שמאל על החזה ויד ימין באזור הטבור, לנשום נשימות מלאות ולנסות ליצור קשר בין הנשימה לידיים המונחות

משיכה/צביטה של העור – העור קרוי גם "הריאה השלישית" והוא מאופיין בנקבוביות שיכולות לספוג חומרים פנימה ולהפריש חומרים החוצה. ניתן גם לסרק את העור, אך אני ממליץ יותר על מגע של "גוף לגוף".

לחפש את הדופק באזור אמת כף היד בקו האגודל, לחוש אותו ולהיכנס לקצב שלו, מומלץ לקצוב תוך כדי לחישה ונשימה.

ישנן טכניקות של הוצאת קולות תוך כדי ריכוז באיברים שונים בגוף או כיוון קולות מסויימים אל האיברים…אך את זה קצת קשה לי לתאר בכתב.

חשוב לזכור שאדם רגיש מאד חווה בצורה ייחודית את הרגש ולכן האידיאל המחשבתי לגבי "איך צריך להרגיש" אינו רלוונטי, העובדות בשטח מדווחות לעיתים על הצפות רגשיות ומחנק רגשי. הצלילה פנימה בחסות הרגש קוראת מעצמה ומספקת עובדה. מתוך הנטיה הרגשית נרצה לדעת לזהות מתי זה מספיק ולהשיג יכולת שתאפשר לנו לצוף חזרה אל פני השטח, להיפרד מהעומק שמושך בטבעיות. בכדי לייצר מצב שנוכל להזמין ציפה אל פני השטח, נחזור אל הריאות – כאשר אנו מכניסים אוויר לריאות אנו מגדילים את שטח הפנים שלהם והתוצאה הסופית מעודדת ציפה, בדיוק כמו שאנו צפים על פני המים…

ומי שאינו מכיר את הטכניקה אז בפעם הבאה שיהיה בבריכה או בים יוכל להרגיש בהבדל בין יכולת הציפה של הגוף כאשר הריאות מלאות או ריקות. הריאות הן מפתח חשוב מאד ביכולת לשהות בעומקים שונים וכל הנדרש הוא לתרגל נשימה מתוך מודעות ליכולת הטמונה בה. התמדה בתרגול תשכלל את תפקוד הריאות ובעקיפין תשפיע על הלב ומכאן על יכולת הוויסות הרגשי.

כאמור הרגש לא מתכוון ללכת לשום מקום ואנו גם לא רוצים שילך, המטרה של האדם הרגיש מאד היא להתמודד מול רגשותיו ולמצוא פתרונות יעילים בכדי לשמור על האנרגיה שלו למטרות שיתקשו לבוא לידי ביטוי בשל התעסקות לא נכונה עם הרגש. אני רואה באנשים הרגישים את הפוטנציאל הגדול ביותר לשינוי בחברה, אך לשם כך ישנה דרך. זו דרך החיים של האדם הרגיש.

כותב המאמר אסף וייס, מטפל שיאצו מומחה בתחום תנועת הרגש, מפתח שיטת "כח מתפרץ – תנועת הרגש", אמנות תנועה ופעילות גופנית תומכת רגש

assaf.aw@gmail.com

Read Full Post »

לחץ וסטרס בעבודה | אנשים רגישים

. 

מאת: ביאטה שבון יהב

האם יש סיכוי שאמצא עבודה שמתאימה לאדם רגיש?

אחד הקשיים בתור אדם רגיש מאוד שאני נתקלת בו בחיי היום יום הוא הלחץ בעבודה. לפעמים זה נראה שנדרש מאמץ לא אנושי כדי לעמוד בו. ישנן תקופות שונות. לפעמים אני יותר עמידה בלחץ ולפעמים פחות. תלוי כמה משאבים נפשיים נמצאים ברשותי באותה עת.

ברגעים של דלדול אנרגיות פיזיות או נפשיות, כששום כלים שרכשתי במשך חיי לא עוזרים (ויש כאלה לא מעט), אני תוהה האם אני בכלל מסוגלת להמשיך לעבוד במקצוע שלי.

בתור מתכנתת מחשבים רוב הזמן אני נדרשת לספק פתרון לבעיות תוך כדי עמידה בלוחות זמנים צפופים למדי או בלתי אפשריים בכלל. גם טון הדיבור המלחיץ של הבוסים או הצעקות מוסיפים את האש למדורה.

כאדם אחראי, חשוב לי לעשות עבודה מקצועית ויסודית. יסודיות כזו מתנגשת עם לוחות זמנים צפופים. ברגעים כאלה אותו המקום הנוקשה שבי לא מסוגל לוותר ולהסכים לקבל את גבולות היכולת שלי. הרי התחייבתי ואני חייבת לעמוד בהבטחה.

אני נכנסת ללחץ וכל הגוף מוצף במתח וברעד. המוח מרוכז בנקודה אחת בלבד ולא מסוגל לראות לא מימין ולא משמאל. הנשימה נעצרת. אני מוצאת את עצמי לא מסוגלת לא רק לפתור את הבעיה שביקשו ממני, אלא בכלל להבין מה התבקשתי לעשות.

בנוסף, כשאני נדרשת להישאר לעבוד שעות נוספות, אני מגלה כל פעם מחדש שהשעות האלה לא רק לא תורמות, אלא מזיקות גם לי וגם לעבודה. מרוב חוסר ריכוז אני עלולה לעשות שגיאות מיותרות.

לא אחת תהיתי, האם אני בכלל בנויה למקצוע הזה. אולי עדיף לוותר? אולי אעסוק בעבודה שלא דורשת מאמץ ותפקוד גבוה בלוחות זמנים צפופים? אולי אצליח למצוא עבודה פשוטה ורגועה? ואז, יום אחד, כשהיתי כמעט מוכנה לעזוב את מקום העבודה שלי, קיבלתי את האימייל הזה:

שלום, אני בן 31 ואני אדם רגיש מאוד. סיימתי בחיי מסגרות כמו לימודים לבגרות וצבא (בקושי רב, כמובן) וכמו כן גם עבדתי בכמה מקומות עבודה בעשור האחרון. אך תמיד השעות הרבות והלחץ והציפיות של הבוסים וכן העבודה הפיזית הכריעו אותי לאפיסת כוחות פזית ונפשית. כיום אני ללא עבודה ומנצל את המשאבים והמשענים האחרונים שנותרו לי לכמה חודשים הקרובים לפני שאני שוב חוזר לאותם מקומות עבודה שאין ביכולתי לשאת אותם לאורך זמן. עד היום לא הצלחתי להוציא רישיון נהיגה, התרגשתי מדי. אותו דבר עם מקצוע. תמיד התחלתי כיוון ומתישהו זה נעצר. והיום כל המשרות שמציעים לי בחברות כוח אדם ומודעות דרושים בעיתונים הן או שירות לקוחות או מכירות או ניקיון או שמירה ואני שואל את עצמי האם יש סיכוי בכלל שאני יוכל לעבוד בסוג עבודה שמתאים לאדם רגיש שכמוני. תודה.

א'

קראתי את האימייל בהתרגשות רבה כמה פעמים. כמה אירוני, שנינו נמצאים באותו מצב, רק במקומות עבודה שונים. מה זה אומר בשבילי? אולי הבעיה היא לא במקצוע שלי, לא בבוס ולא בסוג העבודה? אולי לא צריך ללכת לשום מקום והמפתח נמצא בי?

.

טנסגריטי (Tensegrity)

לפני כמה שבועות השתתפתי בסדנת הקונטקט אימפרוויזציה (אלתור בתנועה ובמגע) עם ליאור אופיר. חקרנו את המושג טנסגריטי – Tensegrity – שפותח ע"י הארכיטקט בקמינסטר פולר לצורך בנית בניינים בהקשר לתנועה של הגוף.

טנסגריטי הוא עקרון מבני המבוסס על שימוש ברכיבים בודדים דחוסים בתוך רשת של מתח מתמיד, באופן כזה שהרכיבים הדחוסים (מוטות או ברים) אינם נוגעים זה בזה והרכיבים המתוחים (כבלים או גידים) מתווים את המערכת במרחב.

tensegrity_icosahedron

זהו שיוו כוחות מנוגדים המבוסס על סינרגיה בין צמדי הכוחות כמו דחיפה ומשיכה, דחיסה ומתיחה, דחיה והמשכות (push/pull, compression/tension, repulsion/attraction) שמתקיימים בו זמנית.

מערכת כזו מייצבת את עצמה באופן מכני ע"י כך שהכוחות מתפזרים באופן שווה, כך שהלחץ המופעל על כל רכיב הרבה יותר קטן. מבני הטנסגריטי יותר גמישים ועמיד לכוח דחיסה חיצוני רב יותר לעומת המבנים הבנויים בשיטת הדחיסה כמו, בניין קומות רגיל.

בבניין קומות, בו כמה שהקומה יותר קרובה לאדמה, כך גדל הכוח הדחיסה המופעל עליה. כשכוח הדחיסה גדול מדי, המבנה יתרסק. לעומת זאת, מבנה טנסגריטי לרוב לא מתרסק, אלא מתקפל. כשההשפעה החיצונית פוסקת, המבנה חוזר בחזרה למצב ההתחלתי שלו.

אם נבחן מקרוב את הגוף האנושי, נגלה שהוא בעצם גם מבנה טנסגריטי. כאן, הרכיבים הדחוסים הם העצמות. הרכיבים המתוחים הם הגידים והפשיה (fascia) – רקמת החיבור העוטפת את השריר ומתחברת לגידים משני צדיו של השריר.

Fascia

.

כשהלחץ פוגש את הרגיעה והרפית המאמץ

הרגע המחונן הגיע בסדנא כשחקרנו את עיקרון הטנסגריטי בגופנו. עמדתי בעיניים עצומות כשלפתע הרגשתי זוג ידיים חזקות המפעילות לחץ לא קטן על כתפיי. לרגע, בתמונה שחלפה לי בראש, ראיתי איך אני קורסת לרצפה. אך זה לא קרה. הגוף שלי נרגע מהמפגש הראשוני עם הלחץ החיצוני ומתוך כך נענה ללחץ, רתם את האנרגיה שלו ונע יחד איתו.

זאת היתה חוויה נפלאה של גמישות ועבודה על מרכז שיווי המשקל שלי. שמרתי על הקשר עם הנשימה שהתרחשה בבטן ואפשרתי לגוף להיות משוחרר. שיווי המשקל התרחש הודות לאותה סינרגיה בין שני הכוחות המנוגדים: לחץ, דחיסה, יציבות בשרירים ויחד עם זאת, הרפית מאמץ ונינוחות.

כך, הלחץ החיצוני הותמר לתנועה של הגוף. בהיותי במצב סטטי, כי עמדתי במקום, הלחץ או הדחיסה הניעו אותי לפעולה והביאו למצב דינמי. וכשהלחץ נפסק, עמדתי שוב על רגליי כאילו קודם לא קרה דבר.

זהו בדיוק העיקרון של וויסות מערכת העצבים. במצב רגיל, גירוי מסויים גורם לעוררות מערכת העצבים. כשיש לי מספיק משאבים להתמודד איתו, מערכת העצבים לאט לאט חוזרת למצב רגיעה.

אבל, כשקורה לי אירוע מלחיץ ואני מוצפת רגשית ופיזית, מערכת העצבים נמצאת במצב של עוררות יתר. במקרה כזה, הנטייה הראשונית שלי היא לנסות לעשות משהו עם התחושות האלה כדי שהם יפסקו.

בעשיית כך, אני בעצם מפנה את תשומת הלב שלי החוצה ומפסיקה להקשיב למה שקורה בפנים. בעצם, במצב כזה "אין אף אחד בבית". כשאני רוצה שהרגשות והתחושות הכואבים ייפסקו, אני מסרבת להרגיש אותם, מרגישה מנותקת מעצמי ואז החוויה מתעצמת עוד יותר ואף נהיית בלתי נסבלת.

לעומת זאת, אם אני מסכימה להרגיש ומאפשרת לעצמי לשים לב לכל תחושה בגוף, לכל רגש והמקום בגוף שאני חווה אותו, לכל מחשבה שעולה, כשאני מקבלת את התופעות האלה בחמלה וסולחת לעצמי על כך שאני חווה אותם, אני מסוגלת להישאר עם כל מה שעולה ופשוט לתת לזה לקרות.

ברגעים נפלאים אלה, למרות הקושי והכאב, התודעה כבר לא שופטת את מה שאני חווה. אלה הם לא רגשות "טובים" או "רעים", אלא פשוט חוויה כמו שהיא. וכך התודעה נרגעת ומופיעה גם הקלה.

בעיני זהו מצב תודעה שדומה מאוד למה שחוויתי בהתנסות של הטנסגריטי בסדנא. כשאני קשובה לרגשות ולתחושות הגופניות שלי, כשאני מודעת לנשימה, הכוח של הלחץ והדחיסה פוגש את הכוח של רגיעה והרפית מאמץ והדו-שיח ביניהם מייצר איכות חדשה של תנועה, גמישות ושיווי המשקל.

 

להכיר ולהסכים לגבולות היכולת שלי

בעבודה, כשהבוס מפעיל עלי לחץ, הוא לא יודע מה הוא גבול היכולת שלי. המטרה שלו – להפיק את מירב התועלת מהעובד. אם, במקרה, הבוס קשוב לעצמו ומודע לגבולות היכולת שלו עצמו, הוא עשוי להיות קשוב גם לעובדים שלו ולנהל אותם בצורה יעילה.

אך אם הוא נמצא בלחץ ובסטרס מתמיד, לא נח ולא אוכל בזמן, ממשיך לעבוד שעות ארוכות גם אחרי העבודה, סביר להניח שיצפה להתנהלות דומה מצד עובדיו. הוא פשוט לא מכיר משהו אחר.

כאן נכנסת אחריותנו האישית להגן על המיטביות הבסיסית שלנו. לא תמיד ברור לנו שאם לאורך זמן נדחוף את עצמנו הרבה מעבר לגבולות היכולת, בסופו של דבר ,לא נוכל להמשיך לתפקד.

דווקא מתוך האחריות למקום העבודה ומחויבות לעבודה יעילה, עלינו ללמוד לכבד את גבולות היכולת שלנו. אך אין זה מספיק.

אנחנו יכולים להיות מודעים לגבולות, אך לא מסוגלים להסכים לכך (מתוך השאפתנות שלנו) או לא מסוגלים להגיד "לא" – מתוך החשש לאבד את מקום העבודה. חשוב מאוד לעבוד על הקונפליקט הזה, אחרת נמשיך להתנהל בלחץ מתמיד. כמובן, אם הדבר גדול מדי עלינו, כדאי לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

יסודיות יתר ופרפקציוניזם

בתור אנשים רגישים מאוד שלעתים קרובות מזהים הרבה יותר פרטים בסביבה, יש לנו נטייה ליסודיות יתר ופרפקציוניזם. כשאנחנו נדרשים לעמוד בלוחות זמנים צפופים למדי, כדאי לנו לבדוק מחדש מהם סדרי העדיפויות.

בנוסף, אנחנו לא תמיד מודעים לכך שישנם דברים מסוימים שבכלל אף אחד לא מצפה מאתנו שנעשה, אך אנחנו בכל זאת מתעקשים לבצע אותם מתוך יסודיות מעמיקה. כדאי לנו לגלות גמישות ולשקול, אולי בכל זאת אפשר לוותר על כמה דברים.

בהתאם לכך, מתוך העבודה על יסודיות היתר האישית שלי, לא אמשיך לפתח את הפסקה הזו ואשאיר אותה כנקודה למחשבה בלבד 🙂

.

לסיכום, אין ספק שמקום עבודה שיש בו לחץ רב ודרישות מופרזות מצד ההנהלה הוא קשה עבורנו ואף מביא להשלכות ארוכות טווח על בריאותנו הנפשית והפיזית.

אך במקרים כשהדבר מתאפשר, אני מציעה לכולם ומזכירה שוב גם לעצמי, לנסות להתייחס למקום העבודה כזה כמקום לאתגר המזמין אותנו להעמיק לתוך לימוד של טיפוח האיזון הפנימי והגמישות האישית שלנו, לכבד את גבולות היכולת שלנו ואף לשחרר את הצורך ביסודיות יתר והפרפקציוניזם.

על מנת שנוכל לתרום את המרב מעצמנו למקום העבודה ולסובבים אותנו, חשוב מאוד שנשמור על האיזון הפנימי והמיטביות.

 

 

יקרים,

המשך המאמר יבוא בעוד שלושה שבועות ובינתיים,

א', כותב האימייל שקיבלתי, וגם אני נשמח מאוד לשמוע מה דעתכם:

האם גם לכם קורה שאתם נכנסים ללחץ בעבודה?

האם אתם נדרשים לעמוד בציפיות בלתי אפשריות של הבוס?

האם חשבתם פעם להחליף מקום עבודה או מקצוע בגלל זה?

מה עוזר לכם במצבים כאלה אם בכלל?

 אתם מוזמנים לשרשר את השיתופים האישיים והתגובות שלכם כאן בהמשך העמוד כדי שנוכל לתמוך אחד בשני בתובנות האישיות שלנו.

 .

אני מזכירה על ההזמנה לשלוח אלי את השיתופים האישיים שלכם אודות הכלים שעוזרים לכם או שאלות לגבי הבעיות בהן אתם נתקלים בתור אנשים רגישים. יותר פרטים תוכלי למצוא כאן…

להתראות בעוד שלושה שבועות בפרק השני של המאמר!

באהבה,

ביאטה שבון יהב, עורכת פורטל הקהילה של אנשים רגישים מאוד, מטפלת גוף נפש בשילוב תמועה אטית, תומכת ומלווה אנשים רגישים מאוד  | http://anashimregishim.com | http://tnuaitit.com

 

 

 

Read Full Post »

Older Posts »