שלום לכולם, אני בת 29, כל דבר מציק לי – רב סוגי המגע, הרבה סוגים של בדים, קולות וריחות מסויימים לפעמים עד כדי שאני צריכה כדור הרגעה, כאב -גם כאב פשוט מאוד ותחושות שונות מכאיבות לי בעוצמה שאף אחד לא מבין, אני מאוד רגישה גם ממצבים בחיים, אשמח מאוד אם יש לכם כלים שיוכלו לסייע לי בהתמודדות.
ביאטה שבון יהב,
תרפיסטית גוף-נפש,
מתמחה באנשים רגישים מאוד,
מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל
www.tnuaitit.com | www.anashimregishim.com | beata.yahav@gmail.com
הצגת כל הפוסטים מאת ביאטה שבון יהב
10 תגובות על ״רגישות לכאב ולמגע״
אני, בעל רגישות יתר לכאב, כל כאב קטן שחורג מהטווח המינימאלי גורם לי לסבל שפשוט לא יתואר, וזה הכל, חנק, חבלות, טמפרטורה גבוהה או נמוכה מידי, מפחיד אותי רצח בעיקר כל מה שקשור לפגיעה בעצמות וחנק. אני מרגיש כמו זכוכית שעלולה להתנפץ כל רגע והפתרון מבחינתי הוא למות למרות שכיוצא מזה אני גם למות לא יכול בגלל שכל מה שגורם לכאב הוא לא נסבל עבורי, אף אחד לא הבין אותי מעולם וזו קללה שלא תתואר בכלל. העולם הזה אכזרי ברמות לא נתפסות ואני אחד מהאנשים שיודעים כמה. אני לא קולט איך מישהו מחליט על דעת עצמו לירוק תינוק לעולם המקולל הזה, הגוף שלנו מסוגל לכל הזוועות שניתן ולא ניתן לשער
יש ספר מדהים שמדבר בדיוק על התופעה הזו. יש פרק שלם עם תיאור מקרה של ילד רגיש סנסורית, למגע, בדים וכיו"ב. מאד ממליצה. זו תופעה שקשה לאבחן, אך זו תופעה, שיש לה טיפול. לספר קוראים – "ילד שלי מיוחד", של עירית חגי. זה בוודאי ישפוך אור חדש על העניין
תודה רבה לכולכם , אתם מדהימים, כנראה שאנשים רגישים יודעים באמת לתמוך
המון אהבה, ו…ברגישות
מירי
מירי היקרה
תיארת כאן סימפטומים קלאסיים של טיפוסים רגישים מאד, כך שפיתרון מוחלט אין :(.
בכל מקרה אם תמצאי תגידי לי.
הסבילות שלך לאי נעימות(פיסית ונפשית כאחד) כאדם רגיש מאוד-נמוכה ביותר, כך שקולות/מוסיקה, כאב ואפילו נוכחות של בני אדם-שלא נעימים לך יוצרים תחושת כליאה וחוסר אונים, אני חושב שהחריפות והעצימות יכולים להשתנות רק במודעות אך רק במעט 😦 (-כן שוב), רוצה לומר ששנוי התפיסה ימתן את התגובה לסמפטומים הפיסיים
שלום מירי,
אני אישית מאד אוהב מגע וגם מעסה והרגישות שלי היא מאד נפשית.
אני נוטה להיפגע בקלות מדברים/מעשים של אחרים.
לעניין הרגישות למגע אני חושב שכדאי לך לנסות תרפיה של התחסנות כמו שמחסנים את הגוף מפני רעלים. קרי, מנות קטנות לאורך זמן שיוצרות בגוף יכולת להתגבר גם על מנות גדולות יותר.
אני מציע לך לקבל עיסויים רגועים ונעימים, ולעשות את זה במנות קטנות.
אפשר להתחיל בעיסוי כף יד/רגל למשך 10-15 דקות ולעלות בהדרגה.
אם יש לך ידיד/ה מעסה אז הוא/היא יכול/ה גם להראות לך איך לעשות עיסוי עצמי ולחסוך נסיעות ותיאומים עם מעסה.
עם הזמן (וההתחסנות) תוכלי לדעתי לעלות בזמן ובאזורים ואולי גם בעומק הטיפול.
חשוב מאד לעשות את זה איטי וסבלני ולהקשיב לגוף שלך.
זו הסיבה שאני ממליץ בעיקר על עיסוי עצמי. שאפשר כמובן לעשות גם 20 פעם ביום (לא חובה. שוב, להקשיב לגוף !).
עיסויים נעימים יכולים להיות – איורבדי (אבל זה כל הגוף, אז לא מומלץ בהתחלה), שבדי/רפלקסולוגיה(אם המטפל רגיש בעצמו ויודע לעבוד עדין. זה לא ברור מאליו).
אבל אני ממליץ עליהם רק אחרי תקופה של עיסוי עצמי מוגבל לאברים מסוימים והתחסנות בסיסית.
נשאלת פה השאלה – אז למה לסבול את המנות הקטנות ואח"כ עיסוי מלא ?
התשובה – כי זה מחסן ואני מאמין שאחרי זמן קצר תרגישי הקלה בתחום המגע בכלל. והחברה שלנו כידוע מאד מלאה במגע ויש גם סוגי מגע שהם אינטימיים ורצויים (עם בן הזוג המתאים כמובן).
אם אין לך מישהו שידריך אותך, דברי איתי.
שמחה ואהבה, נחשון
ברגעים או בימים קשים כאשר אנו חווים את המהלומה
וזה יכול להגיע מכל אחד מהחושים שלנו
קירבה לאדם יקר יכולה לעזור
הוא לא יקח ממך את מה שאת חווה
הוא ירק ישתתף בתחושותייך ובחיבתו אליך ויאמר לך כמה מילים טובות
יגיד לך שזה יחלוף עוד מעט
יביט בעינייך ועמוק בפנים תהיה הנחמה
ברצון להיטיב לך ולתמוך
בשפע הרגשות החמים שניתן יהיה לראות דרך אותם חלונות אל ליבו
את תביני את יתרונך ואת יתרונו
את תראי את הקצה של אותה תחושה
ואז בהדרגה תגיעי לרוגע ונינוחות.
כי זו הסיבה של יצירת קבוצה
לחלוק ולשתף
בעונג ובכאב.
כ רגישה אל רגישה… ממליצה לך על תנועה חופשית + מוסיקה,
פרידה ,
הטיפ הראשון והבסיסי שאני יכולה לתת בצורה הכי פשטנית, הוא המודעות לרגע לפני שאת ממש מתחרפנת. ברגע לפני ( או מוטב כמה רגעים אפילו), פשוט להפסיק את מה שאת עושה, את הפעילות, לפרוש מהמקום, מהשיחה, מהחברה שאת נמצאת בה- וללכת להרגע איך שהכי טוב לך- לנשום/ להתקלח/ למדוט, להתכרבל בשמיכה, לעצור את הרכב בצד ולהרדם , לרדת מהאוטובוס ולצעוד ברחובות שקטים, לאכול משהו חם או מתוק – מה שעוה לך הכי טוב.
אבל הכי חשוב- לא לעבור את נקודת הקריזה, שממנה יותר קשה לחזור.
היי מירי
אני לא יודע אם זה מנחם אותך אבל נראה לי שאת לא לבד
גם אני לפעמים מרגיש כמו מי שמתהלך חשוף בעולם. אני
יכול לומר שכיום כשאני מודע לרגישות שלי כשאני מודע
לרגעים שאני מרגיש חשוף בדיעבד אני חושב שזה מבורך.
בעבר התהלכתי בעולם עם שריון והתכחשתי לרגישות שלי
נראה לי שזה כואב עוד יותר להתכחש לטבע שלי.
אני מוכרח לומר שהספר של ד"ר ארון ממש שינה לי את
נקודת המבט פתאום רגישות היתר שלי קיבלה הכרה
ביני לבין עצמי וזה חשוב מאד. אני מאמין שאנשים רגישים
יש להם יכולת לתרום ביצירת עידון בכל תחום שבו
עוסקים בעולם גס ותובעני. בעבר ממש הסתרתי את
הרגישות שלי אבל כיום הכוונה שלי היא ראשית לתת
לרגישות מקום של כבוד ולמצוא דרכים בהם לרגישות
שלי יש ערך מוסף עבור אנשים ואני בטוח שאמצא.
מאד קשה לתת עיצות אבל אני יכול לומר שדבר ראשון
להימצא בחברה של אנשים רגישים מאד יכול לעזור.
אני ודאי לא רואה ברגישות יתר קללה ממש לא, אני
מאמין שזו ברכה ואם תתמקדי בהסתכלות הזאת אני
משוכנע שתיצרי לעצמך ברכה בעולם שלך.
הבית לאנשים רגישים מאוד 
אני, בעל רגישות יתר לכאב, כל כאב קטן שחורג מהטווח המינימאלי גורם לי לסבל שפשוט לא יתואר, וזה הכל, חנק, חבלות, טמפרטורה גבוהה או נמוכה מידי, מפחיד אותי רצח בעיקר כל מה שקשור לפגיעה בעצמות וחנק. אני מרגיש כמו זכוכית שעלולה להתנפץ כל רגע והפתרון מבחינתי הוא למות למרות שכיוצא מזה אני גם למות לא יכול בגלל שכל מה שגורם לכאב הוא לא נסבל עבורי, אף אחד לא הבין אותי מעולם וזו קללה שלא תתואר בכלל. העולם הזה אכזרי ברמות לא נתפסות ואני אחד מהאנשים שיודעים כמה. אני לא קולט איך מישהו מחליט על דעת עצמו לירוק תינוק לעולם המקולל הזה, הגוף שלנו מסוגל לכל הזוועות שניתן ולא ניתן לשער
יש ספר מדהים שמדבר בדיוק על התופעה הזו. יש פרק שלם עם תיאור מקרה של ילד רגיש סנסורית, למגע, בדים וכיו"ב. מאד ממליצה. זו תופעה שקשה לאבחן, אך זו תופעה, שיש לה טיפול. לספר קוראים – "ילד שלי מיוחד", של עירית חגי. זה בוודאי ישפוך אור חדש על העניין
זה יכול להיות לכל אחד
תגיות : טיול לארמניה טיול למרוקו
תודה רבה לכולכם , אתם מדהימים, כנראה שאנשים רגישים יודעים באמת לתמוך
המון אהבה, ו…ברגישות
מירי
מירי היקרה
תיארת כאן סימפטומים קלאסיים של טיפוסים רגישים מאד, כך שפיתרון מוחלט אין :(.
בכל מקרה אם תמצאי תגידי לי.
הסבילות שלך לאי נעימות(פיסית ונפשית כאחד) כאדם רגיש מאוד-נמוכה ביותר, כך שקולות/מוסיקה, כאב ואפילו נוכחות של בני אדם-שלא נעימים לך יוצרים תחושת כליאה וחוסר אונים, אני חושב שהחריפות והעצימות יכולים להשתנות רק במודעות אך רק במעט 😦 (-כן שוב), רוצה לומר ששנוי התפיסה ימתן את התגובה לסמפטומים הפיסיים
שלום מירי,
אני אישית מאד אוהב מגע וגם מעסה והרגישות שלי היא מאד נפשית.
אני נוטה להיפגע בקלות מדברים/מעשים של אחרים.
לעניין הרגישות למגע אני חושב שכדאי לך לנסות תרפיה של התחסנות כמו שמחסנים את הגוף מפני רעלים. קרי, מנות קטנות לאורך זמן שיוצרות בגוף יכולת להתגבר גם על מנות גדולות יותר.
אני מציע לך לקבל עיסויים רגועים ונעימים, ולעשות את זה במנות קטנות.
אפשר להתחיל בעיסוי כף יד/רגל למשך 10-15 דקות ולעלות בהדרגה.
אם יש לך ידיד/ה מעסה אז הוא/היא יכול/ה גם להראות לך איך לעשות עיסוי עצמי ולחסוך נסיעות ותיאומים עם מעסה.
עם הזמן (וההתחסנות) תוכלי לדעתי לעלות בזמן ובאזורים ואולי גם בעומק הטיפול.
חשוב מאד לעשות את זה איטי וסבלני ולהקשיב לגוף שלך.
זו הסיבה שאני ממליץ בעיקר על עיסוי עצמי. שאפשר כמובן לעשות גם 20 פעם ביום (לא חובה. שוב, להקשיב לגוף !).
עיסויים נעימים יכולים להיות – איורבדי (אבל זה כל הגוף, אז לא מומלץ בהתחלה), שבדי/רפלקסולוגיה(אם המטפל רגיש בעצמו ויודע לעבוד עדין. זה לא ברור מאליו).
אבל אני ממליץ עליהם רק אחרי תקופה של עיסוי עצמי מוגבל לאברים מסוימים והתחסנות בסיסית.
נשאלת פה השאלה – אז למה לסבול את המנות הקטנות ואח"כ עיסוי מלא ?
התשובה – כי זה מחסן ואני מאמין שאחרי זמן קצר תרגישי הקלה בתחום המגע בכלל. והחברה שלנו כידוע מאד מלאה במגע ויש גם סוגי מגע שהם אינטימיים ורצויים (עם בן הזוג המתאים כמובן).
אם אין לך מישהו שידריך אותך, דברי איתי.
שמחה ואהבה, נחשון
ברגעים או בימים קשים כאשר אנו חווים את המהלומה
וזה יכול להגיע מכל אחד מהחושים שלנו
קירבה לאדם יקר יכולה לעזור
הוא לא יקח ממך את מה שאת חווה
הוא ירק ישתתף בתחושותייך ובחיבתו אליך ויאמר לך כמה מילים טובות
יגיד לך שזה יחלוף עוד מעט
יביט בעינייך ועמוק בפנים תהיה הנחמה
ברצון להיטיב לך ולתמוך
בשפע הרגשות החמים שניתן יהיה לראות דרך אותם חלונות אל ליבו
את תביני את יתרונך ואת יתרונו
את תראי את הקצה של אותה תחושה
ואז בהדרגה תגיעי לרוגע ונינוחות.
כי זו הסיבה של יצירת קבוצה
לחלוק ולשתף
בעונג ובכאב.
כ רגישה אל רגישה… ממליצה לך על תנועה חופשית + מוסיקה,
פרידה ,
הטיפ הראשון והבסיסי שאני יכולה לתת בצורה הכי פשטנית, הוא המודעות לרגע לפני שאת ממש מתחרפנת. ברגע לפני ( או מוטב כמה רגעים אפילו), פשוט להפסיק את מה שאת עושה, את הפעילות, לפרוש מהמקום, מהשיחה, מהחברה שאת נמצאת בה- וללכת להרגע איך שהכי טוב לך- לנשום/ להתקלח/ למדוט, להתכרבל בשמיכה, לעצור את הרכב בצד ולהרדם , לרדת מהאוטובוס ולצעוד ברחובות שקטים, לאכול משהו חם או מתוק – מה שעוה לך הכי טוב.
אבל הכי חשוב- לא לעבור את נקודת הקריזה, שממנה יותר קשה לחזור.
היי מירי
אני לא יודע אם זה מנחם אותך אבל נראה לי שאת לא לבד
גם אני לפעמים מרגיש כמו מי שמתהלך חשוף בעולם. אני
יכול לומר שכיום כשאני מודע לרגישות שלי כשאני מודע
לרגעים שאני מרגיש חשוף בדיעבד אני חושב שזה מבורך.
בעבר התהלכתי בעולם עם שריון והתכחשתי לרגישות שלי
נראה לי שזה כואב עוד יותר להתכחש לטבע שלי.
אני מוכרח לומר שהספר של ד"ר ארון ממש שינה לי את
נקודת המבט פתאום רגישות היתר שלי קיבלה הכרה
ביני לבין עצמי וזה חשוב מאד. אני מאמין שאנשים רגישים
יש להם יכולת לתרום ביצירת עידון בכל תחום שבו
עוסקים בעולם גס ותובעני. בעבר ממש הסתרתי את
הרגישות שלי אבל כיום הכוונה שלי היא ראשית לתת
לרגישות מקום של כבוד ולמצוא דרכים בהם לרגישות
שלי יש ערך מוסף עבור אנשים ואני בטוח שאמצא.
מאד קשה לתת עיצות אבל אני יכול לומר שדבר ראשון
להימצא בחברה של אנשים רגישים מאד יכול לעזור.
אני ודאי לא רואה ברגישות יתר קללה ממש לא, אני
מאמין שזו ברכה ואם תתמקדי בהסתכלות הזאת אני
משוכנע שתיצרי לעצמך ברכה בעולם שלך.