Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘רגישות בחיי היום יום’ Category

רגשות | אנשים רגישיםמאת: אסף וייס

החיים הם תנועה בלתי פוסקת, לעיתים התנועה יוצאת מאיתנו ולעיתים נכנסת לתוכנו. בפעולות היומיומיות שלנו ישנן תנועות מהפנים אל החוץ ומהחוץ אל הפנים. בגוף התנועה מתבטאת יפה בכל רגע דרך הלב: דם נכנס ודם יוצא.

התנועה נשארת בתוך הגוף, הדם נשאר בגוף. תפקיד הדם הוא לשאת חמצן אל התאים ולהוציא מהם פחמן דו חמצני, את ההכנסה של החמצן וההוצאה של הפחמן הדו חמצני מהגוף, מבצעות הריאות. תנועת הנשימה מכניסה חמצן מן החוץ פנימה ומשחררת פחמן דו חמצני מהפנים החוצה. העבודה של הלב והריאות רציפה, יעילותה תלויה בהכנסה והוצאה ובכך מזינה את הגוף. הלב והריאות אם כך, אחראים על תקשורת פנימית וחיצונית. משפטים כמו "לקחת ללב" ו"כמה אוויר אתה מוציא", שגורים בשפה ומבטאים את התכונות של איברים אלה. מעבר לכך כל האיברים האחרים, אף הם עסוקים בקליטה ושחרור : הקיבה, המעיים, כיס המרה, שלפוחית השתן, הרחם, השרירים, כולם יודעים לקלוט ולשחרר, חלקם בצורה מהירה וחלקם יודעים לאגור לפני השחרור.

לעיתים יכולת האגירה של איברים כמו שלפוחית השתן או החלחולת, יוכלו לרמוז על יכולתו או אי יכולתו של אדם להכיל ולהחזיק אינפורמציה במישורים המנטלים והנפשיים. לפעמים זה מועיל ולפעמים מזיק. הצורך התמידי שלנו להכיל ולשחרר מתבטא באופן משמעותי באמצעות הרגשות. אנו מייצרים רגשות, קולטים רגשות ומשחררים רגשות. ע"פ הפילוסופיה של הרפואה הסינית, לכל רגש ישנו האיבר עליו הוא המשפיע ביותר, יחד עם זאת ישנו משכן אחד לכל הרגשות והוא הלב. הלב, כאמור, עובד בצמוד לריאות. כולנו מכירים את התגובה הפיזית של דפיקות לב והאצת הנשימה או ההשתנקות, כתוצאה מביטוי רגשי.

ביטוי רגשי הוא תדר של אנרגיה מתפרצת. מגיע ברגע אחד ויוצר תנועה חזקה, אותה תנועה משפיעה ישירות על הלב ובהתאמה על הריאות, בהמשך נכנסת ומשפיעה על האיבר שקשור אליה. בואו נדבר עכשיו קצת על המח. המחשב של הגוף. המח יודע לאגור מידע מן הפנים ולווסת את פעולות הגוף בהתאם. המח יודע גם לקלוט מידע מן החוץ ולפרשו. הפירוש של המח את המידע מן החוץ אינו מוטל בספק אך מצד שני מוגבל באובייקטיביות שלו. המח יודע לשחרר מידע גם החוצה. השחרור "רוצה" להיות מדוייק וגם כאן המציאות מראה שלא תמיד זה יוצא מדוייק. המח הוא מכונה משוכללת אך מבחינת קליטה מהחוץ ושחרור החוצה הוא מאופיין במגבלה שאינה מוטלת בספק. המח עושה מבחינתו את המקסימום והמקסימום במקרה הזה אינו עונה על הצורך בדיוק.

זה דבר שהאדם הרגיש מאד חייב לקחת בחשבון. בהתאם לכך המח מייצר מחשבות, המחשבות בהתאם סובייקטיביות, זהו גם נתון שכדאי לקחת בחשבון. את המחשבות קשה עד בלתי ניתן לעצור, הראש לא מפסיק לעבוד, התנועה נמשכת ונמשכת. מכיוון שמתוך המחשבה אנו צורכים אנרגיה, הפעולה עלולה לעייף. אותה עייפות עלולה לייצר מטרד, במקרה כזה המחשבות הופכות טורדניות, המטרד מייצר רגש, הרגש רק מלבה את העייפות. מכיוון שביטוי רגש צורך אנרגיה רבה – נוצרת עייפות על עייפות – כשזה נמשך תקופה ארוכה העניין עלול להפוך פתולוגי.

הנטיה להתעסקות ברגשות, אף היא מייצרת מטבעה מחשבות. כאשר העייפות גוברת, זהו מצב שמזמין מתח רב. כאשר איננו מצליחים להשתחרר מהמצב הקיצוני, חשוב שניזכר בצורה הסובייקטיבית בה המחשבה מפרשת את מצבנו. זוהי פעולה התחלתית שתעמיד את המצב הקיצוני בפרופורציה ומתוך כך תמתן מעט את הקיצון. פעולות נוספות שניתן לבצע:

נשימה מודעת – מה שנקרא לזכור לנשום – מומלץ להניח יד שמאל על החזה ויד ימין באזור הטבור, לנשום נשימות מלאות ולנסות ליצור קשר בין הנשימה לידיים המונחות

משיכה/צביטה של העור – העור קרוי גם "הריאה השלישית" והוא מאופיין בנקבוביות שיכולות לספוג חומרים פנימה ולהפריש חומרים החוצה. ניתן גם לסרק את העור, אך אני ממליץ יותר על מגע של "גוף לגוף".

לחפש את הדופק באזור אמת כף היד בקו האגודל, לחוש אותו ולהיכנס לקצב שלו, מומלץ לקצוב תוך כדי לחישה ונשימה.

ישנן טכניקות של הוצאת קולות תוך כדי ריכוז באיברים שונים בגוף או כיוון קולות מסויימים אל האיברים…אך את זה קצת קשה לי לתאר בכתב.

חשוב לזכור שאדם רגיש מאד חווה בצורה ייחודית את הרגש ולכן האידיאל המחשבתי לגבי "איך צריך להרגיש" אינו רלוונטי, העובדות בשטח מדווחות לעיתים על הצפות רגשיות ומחנק רגשי. הצלילה פנימה בחסות הרגש קוראת מעצמה ומספקת עובדה. מתוך הנטיה הרגשית נרצה לדעת לזהות מתי זה מספיק ולהשיג יכולת שתאפשר לנו לצוף חזרה אל פני השטח, להיפרד מהעומק שמושך בטבעיות. בכדי לייצר מצב שנוכל להזמין ציפה אל פני השטח, נחזור אל הריאות – כאשר אנו מכניסים אוויר לריאות אנו מגדילים את שטח הפנים שלהם והתוצאה הסופית מעודדת ציפה, בדיוק כמו שאנו צפים על פני המים…

ומי שאינו מכיר את הטכניקה אז בפעם הבאה שיהיה בבריכה או בים יוכל להרגיש בהבדל בין יכולת הציפה של הגוף כאשר הריאות מלאות או ריקות. הריאות הן מפתח חשוב מאד ביכולת לשהות בעומקים שונים וכל הנדרש הוא לתרגל נשימה מתוך מודעות ליכולת הטמונה בה. התמדה בתרגול תשכלל את תפקוד הריאות ובעקיפין תשפיע על הלב ומכאן על יכולת הוויסות הרגשי.

כאמור הרגש לא מתכוון ללכת לשום מקום ואנו גם לא רוצים שילך, המטרה של האדם הרגיש מאד היא להתמודד מול רגשותיו ולמצוא פתרונות יעילים בכדי לשמור על האנרגיה שלו למטרות שיתקשו לבוא לידי ביטוי בשל התעסקות לא נכונה עם הרגש. אני רואה באנשים הרגישים את הפוטנציאל הגדול ביותר לשינוי בחברה, אך לשם כך ישנה דרך. זו דרך החיים של האדם הרגיש.

כותב המאמר אסף וייס, מטפל שיאצו מומחה בתחום תנועת הרגש, מפתח שיטת "כח מתפרץ – תנועת הרגש", אמנות תנועה ופעילות גופנית תומכת רגש

assaf.aw@gmail.com

Read Full Post »

אני בת 24 ובדרך כלל אני ישנה ממש טוב. אבל אם מישהו מאוד קרוב שוכב לידי, במיוחד אם זה חבר שלי, אני לא מסוגלת להרדם. אני מרגישה מתח חזק בכל הגוף, אפילו זרמים כאלה כאילו שעובר בי זרם חשמלי. גם כשאני נרדמת, השינה שלי מאוד שטחית ואני מתעוררת כאילו שלא ישנתי. גם לא נעים לי לבקש מהחבר לישון בחדר נפרד וגם היתי מאוד רוצה שנשן ביחד.
גם לכם זה קורה? יש לכם אולי טיפים, איך אפשר להתגבר על הבעיה הזו?

בתודה, ענבל.

Read Full Post »

 שיעור משחק דמיוני

מאת: אביעד גוטפריד

כאנשים רגישים מאוד אנו סובלים לפעמים מאנשים בעלי סמכות שמצליחים "להשתלט" עלינו ולגרום לנו להרגשה לא  נעימה. לפני שבועיים כמעט נרשמתי לסדנה למשחק, אבל ברגע האחרון ויתרתי…

בסביבה בה אני חיי, בעיקר עם ההורים, אף אחד לא שם לב למה שקורה סביבו, אף אחד לא מנסה למצוא פתרונות או להתייחס למה שקורה איתי מה אני מרגיש.

כך יצא שרק לעיתים רחוקות אמא באה אלי ואמרה לי: "אביעד די זה לא בשבילך, אני רואה שאתה נפגע, תעצור כאן, אני אעזור לך". וזה די עצוב. הרבה תסכול יכול היה להימנע ממני לו פני הדברים היו שונים.

אני יכול לחשוב על מספר מקרים בולטים. בכל אחד מהמקרים האלה, מישהו נכנס לחיים שלי ותופס בהם אחיזה חזקה, (או שאני תופס בו אחיזה חזקה מתוך זה שהוא "בעל סמכות"), וככה אני נותן לו כוח בחיים שלי עד כדי כך שהוא יכול להרוג אותי או לפגוע בערך העצמי שלי. לרוע המזל, זו חוויה די קבועה אצל אנשים רגישים מאוד.

עם החברה הראשונה – זה היה הרס בבניית אמון שלי בנשים ובני אדם בכלל, עם הצבא – הרס היכולת שלי להשתלב במסגרות, עם החברה האחרונה – פגיעה במיניות שלי ובאמונה שלי בזוגיות, ועם העובדת הסוציאלית – הרס תחושת המסוגלות העצמית שלי, ניסתה לשכנע אותי שאני נכה. בבית של ההורים גדלתי בצורה כזאת, שאחד התפקידים המרכזיים הוא לדאוג שהרצונות של אמא ממני יתממשו. לא ממש נעים לי להגיד, אבל אמהות הן לפעמים אגוצנטרית. בגלל זה במשך 3 שנים הייתי חייל ב"כותונת משוגעים ירוקה" – אתה חייב להתגייס לצבא.

הלך הרוח בו 'נכפה' עליי לשמש עלה תאנה לרצונות של אחרים, הפך להיות בולט בחיים שלי, וגם הרסני מאוד, הרסני עד מוות כמעט.

בכתה י' הייתה לי שנה מדהימה מבחינה חברתית. הייתי גם בחוג תיאטרון אצל יוסי ששון במתנ"ס. בהצגה אני כריסטיאנה פ. אני הייתי הפסיכולוג. מאז ומעולם אהבתי את הבמה, וכבר הרבה זמן שאני רוצה ללמוד בסדנה למשחק. ידידה שלי למדה לפני כמה חודשים אצל יוסי בסדנה כזו. חשבתי שיהייה נחמד להחזיר עטרה ליושנה וללמוד בסדנה אצל יוסי.

הפגישה בדינגוף סנטר הייתה מגניבה. איכשהו היה לי גם כיף כי הפעם ידי הייתה על העליונה, הייתה גם אירוניה. ליוסי לא היה מושג שאני יודע בדיוק מי הוא. הוא התחיל להסביר על הסדנה, על ההבדל בין הסדנה שלו לבין זו שאצל יורם לוינשטיין, על דברים שהוא עשה עד היום ומה יהייה ב-12 שיעורים של הסדנה.

ואז שאלתי אותו: "תגיד יוסי עבדת פעם בראשון?"

הוא: "ואו, כן לפני איזה 14 שנה במתנ"ס".

אני: מה עשיתם שם?

הוא: "העלנו איזו הצגה שנקראת אני כריסטיאנה פ."

אני: אהה, יפה. ומי היה הפסיכולוג?

הוא: "בוא'נה, אתה מנייק. ואללה, אביעד גוטפריד. וכל הזמן אתה ידעת? בחיים לא עשו לי דבר כזה".

זה היה קטע ממש מגניב, אני מת על דברים כאלה.

בפגישה הבאה עם יוסי אני אמור לשיר לו איזה שיר שאני מזדהה איתו ומכיר אותו טוב וזה בעצם האודישן שלי, וגם לשלם חצי מהסכום של הסדנה 900 ₪.

מאז קיבלתי את המשימה השיר שהסתובב לי בראש ושאותו אני רוצה לשיר ליוסי הוא "היא לא יודעת מה עובר עליי" של שלמה ארצי. משום מה התחברתי מאוד למילים, כאילו זה מונולוג:

'עכשיו אני מרגיש כאילו לא יודע כלום. אני חושב שאהבה שלי איתה זה הדבר הכי חשוב. אמנם אין אהבה שאין לה סוף אבל הסוף הזה נראה לי מקולל'.

התחברתי כל כך למילים האלה מתוך מחשבה על אותם מערכות יחסים דפוקות וקראתי את הטקסט, ושמעתי את השיר, שמחר אני אמור לשיר ליוסי. תוך כדי עבודה, הרגשתי עמוק בבטן מילה מילה.

הערב תוך כדי שאני חוזר הביתה יוסי התקשר אליי. הלו יוסי אני חושב שמחר אני לא אוכל להגיע לפגישה. הוא מרים קול: "מתי התכוונת להגיד לי את זה?"

אני: "אמרת שתודיע לי ברגע האחרון, מחר."

הוא: "מה פתאום קבענו מחר ב12 אם תהייה בעיה תגיד לי".

אני: "סתם מה אתה מתרגש, טוב מחר ב1 טוב לך".

הוא: "תרשום כתובת"…

כל הדרך הביתה ברוטשילד אני ואחותי הכנו בלונים במסעדות בדרך, והיה מאוד נחמד. בראש שלי הייתה מחשבה על השיר, הייתי קצת לחוץ כדי להכין אותו. השיר של שלמה היה לי בראש כל השבוע, אבל לא עבדתי עליו ממש. ברחוב רמז אחותי נעצרה והכינה בלונים למישהי שיש לה יומולדת. אני מיהרתי, אז התחלתי ללכת. יפעת צעקה לעברי 'אבי חכה לי'.

אני גערתי בה: "תגידי את נורמאלית 01:00 בלילה, לאן אני אברח". אבל יפעת צדקה, כשלא עמדתי לידה עשיתי טעות. בלי שארגיש העברתי לה את המסר הבא:

"אני מעלייך". כשאני עוצר לנפח בלונים את גם יכולה לנפח, כשאת מנפחת בלונים אני יכול ללכת את כבר תשיגי אותי. יפעת, סליחה על זה.

תוך כדי התחברות למילים "עכשיו אני מרגיש כאילו לא יודע כלום", התחברתי לרגשי הנחיתות שלי מאירועים בעבר. כשאחת התלמידות לא למדה את המונולוג, הוא גער בה לפני כולם. רציתי ממש לחבק אותה. בשיחת טלפון הוא צעק: מתי התכוונת להגיד לי את זה?

המורה הבכיר למשחק עם עבר מפואר של הצגות וסרטים מתגלה כמגלומן. אדם שמשתמש בעמדה שלו כמורה כדי לחזק את יכולותיהם של תלמידים מוצלחים במיוחד, אך יחד עם זאת לרמוס עד עפר את ביטחונם העצמי ותחושת המסוגלות של מי שלא מסוגל לפעות בקצב של העדר.

כל אדם רוצה לחזק את האוטוריטה שלו בתחום בו הוא פועל, ובתפקיד שלו. אחת הדרכים שאנשים משתמשים להשגת המטרה הזו היא לגרום לך להאמין שאתה חייב אותם כדי להצליח, למצוא עבודה, להבריא, לשפר את החיים שלך. כשמישהו אומר לך משפט כמו: "תראה איך עזרתי לך להתקדם, בלעדי היית אפס", אני אומר לך בוודאות, שאם בלעדיו היית אפס, איתו אתה אפס מאופס.

אחת הדרכים להימנע מהלפיתה של אותם 'בעלי כוח' היא להיות אוטוריטה בתחום מסוים הקרוב ללבך, או לפחות לשאוף לשם.

לתשומת לבך:

אנשים שפוגעים בך כדי לחזק אותך כדי שתוכל להתמודד טוב יותר עם "העולם האמיתי", למעשה מחלישים אותך וגורמים לך לפקפק ביכולות שלך להצליח בכוחות עצמך ולעמוד מול סמכות בעתיד. הם מרוויחים מזה משהו, חיזוק מעמדם והגנה על האגו שלהם ותחושות הנחיתות שלהם. כשאדם בוחר (במודע או שלא במודע) בתפקיד עם סמכות ומשתמש בה בצורה שפוגעת ומקטינה את אחד הכפיפים לו, הוא מחזק את "השיטה" בה בעל סמכות, הנותן שירות או עזרה, מפעיל מניפולציות כדי ליצור תלות אצל התלמיד, לקוח, מטופל, ובכך קונה שליטה על חייו, לפחות באופן חלקי לזמן מסויים. כאשר 'הונאה' כזו מתגלה לבסוף היא מותירה אדם אחד מתוסכל שמרגיש מרומה וחלש.

רציתי ללמוד משחק, אבל כשהבנתי שהמשחק יהיה ברגשות שלי, העדפתי להשאיר את המחשק בדמיון.

עכשיו אני מרגיש שאני יודע משהו על יחסי אנוש, שיכול להפוך אותי לקוץ בתחת של הרבה אנשים. אני מבטל את הפגישה עם יוסי ומוותר על ההשתתפות בסדנה ממקום של כוח. בכל מה שקשור בכתיבת מאמרים, קריאת אנשים ומחיקת תסכולים – אני אוטוריטה.

אביעד גוטפריד     www.Aviadyashir.wordpress.com

 

 

 

 

 

Read Full Post »

שלום לגולשי האתר…..

רציתי לשתף אותכם בבעיה שלי ולשמוע מה אתם חושבים או האם גם נמצאים במצב כזה.

אני לא יכולה להישאר לגור בבית בגלל האנרגיות הרעות בבית.

יש הרבה אנשים שרוצים לברוח קצת מהבית, כי הם לא מסוגלים להיות שם. אז הם נוסעים כל פעם בכל הארץ. אפילו מחבר לחבר. וכל פעם מחפשים להיות במקום אחר, אבל בסופו של דבר חוזירים הביתה. כי גם מקומות להתארח בהם נגמרים באיזשהוא שלב. אז חשבתי על זה שלמה שלא יהיה סוג של קומונה או בית פתוח כזאת שיגורו בה אנשים שיש להם בעיות דומות ולא מסוגלים להישאר בבית. או אפילו לקחת איזה חדר \ מחסן נטוש שאפשר לסדר. או אפילו לעשות את זה בשיטה של וופינג או בסגנון בית השאנטי בתל אביב, אבל פשוט לאנשים רגישים.

אם אתם מזדהים עם מה שכתבתי וגם מחפשים פתרונות אני מאוד אשמח אם תגיבו 🙂

בתודה,

אור.

הערה של ביאטה: נשמח לשמוע במיוחד מאלה מכם אשר צעירים מאוד ועדיין לומדים בתיכון.

Read Full Post »

שאלה לדיון:

עם בוא חג הפסח עלינו לטובה כיצד האדם הרגיש מתמודד עם האינטנסיביות של החג ? עם הלחץ וההמולה וחיפוש המתנות לחג ? איך אתם מרגישים עם ישיבה סביב השולחן יחד עם כל המשפחה ? האם זה מציף / לא מציף אתכם ?

והחשוב מכל חג הפסח הוא גם חג האביב שמביא עימו צמיחה ופריחה מחודשת אז מה הייתם רוצים לאחל לעצמם השנה ?

אשמח לשמוע מה דעתכם.

בברכה,

שלי.

Read Full Post »

שלום לכולם, אני בת 29, כל דבר מציק לי – רב סוגי המגע, הרבה סוגים של בדים, קולות וריחות מסויימים לפעמים עד כדי שאני צריכה כדור הרגעה, כאב -גם כאב פשוט מאוד ותחושות שונות מכאיבות לי בעוצמה שאף אחד לא מבין, אני מאוד רגישה גם ממצבים בחיים, אשמח מאוד אם יש לכם כלים שיוכלו לסייע לי בהתמודדות.

תודה מראש- מירי.

Read Full Post »

למרות הקשיים בהם אנו נתקלים בחיינו בתור אנשים רגישים מאוד, הרגישות שלנו היא מתנה מיוחדת במינה בה בורכנו. אנחנו מביאים לזוגיות את היצירתיות שלנו, אינטואיציה, עדינות, הקשבה ואמפטיה. לפעמים אנחנו מזהים דברים שבן הזוג שלנו לא רואה או לא שומע. כמה פעמים קרה לכם שאמרתם: "תראי איזו ציפור יפה!" או: "תראה איזה עננים מדהימים!" אנחנו שואפים ליחסים בעלי משמעות וקירבה מיוחדת. היכולת שלנו לקלוט את הרגשות של אדם אחר ולהרגיש את המצוקה שלו עוזרת לנו להיות בני זוג תומכים במיוחד.

איך זה קורה בחיים שלכם? במה הרגישות שלכם עוזרת בזוגיות שלכם?

Read Full Post »

Older Posts »