מאמרים, רגישות בחיי היום יום

תנועת הרגש – מבט פיזיולוגי

רגשות | אנשים רגישיםמאת: אסף וייס

החיים הם תנועה בלתי פוסקת, לעיתים התנועה יוצאת מאיתנו ולעיתים נכנסת לתוכנו. בפעולות היומיומיות שלנו ישנן תנועות מהפנים אל החוץ ומהחוץ אל הפנים. בגוף התנועה מתבטאת יפה בכל רגע דרך הלב: דם נכנס ודם יוצא.

התנועה נשארת בתוך הגוף, הדם נשאר בגוף. תפקיד הדם הוא לשאת חמצן אל התאים ולהוציא מהם פחמן דו חמצני, את ההכנסה של החמצן וההוצאה של הפחמן הדו חמצני מהגוף, מבצעות הריאות. תנועת הנשימה מכניסה חמצן מן החוץ פנימה ומשחררת פחמן דו חמצני מהפנים החוצה. העבודה של הלב והריאות רציפה, יעילותה תלויה בהכנסה והוצאה ובכך מזינה את הגוף. הלב והריאות אם כך, אחראים על תקשורת פנימית וחיצונית. משפטים כמו "לקחת ללב" ו"כמה אוויר אתה מוציא", שגורים בשפה ומבטאים את התכונות של איברים אלה. מעבר לכך כל האיברים האחרים, אף הם עסוקים בקליטה ושחרור : הקיבה, המעיים, כיס המרה, שלפוחית השתן, הרחם, השרירים, כולם יודעים לקלוט ולשחרר, חלקם בצורה מהירה וחלקם יודעים לאגור לפני השחרור.

לעיתים יכולת האגירה של איברים כמו שלפוחית השתן או החלחולת, יוכלו לרמוז על יכולתו או אי יכולתו של אדם להכיל ולהחזיק אינפורמציה במישורים המנטלים והנפשיים. לפעמים זה מועיל ולפעמים מזיק. הצורך התמידי שלנו להכיל ולשחרר מתבטא באופן משמעותי באמצעות הרגשות. אנו מייצרים רגשות, קולטים רגשות ומשחררים רגשות. ע"פ הפילוסופיה של הרפואה הסינית, לכל רגש ישנו האיבר עליו הוא המשפיע ביותר, יחד עם זאת ישנו משכן אחד לכל הרגשות והוא הלב. הלב, כאמור, עובד בצמוד לריאות. כולנו מכירים את התגובה הפיזית של דפיקות לב והאצת הנשימה או ההשתנקות, כתוצאה מביטוי רגשי.

ביטוי רגשי הוא תדר של אנרגיה מתפרצת. מגיע ברגע אחד ויוצר תנועה חזקה, אותה תנועה משפיעה ישירות על הלב ובהתאמה על הריאות, בהמשך נכנסת ומשפיעה על האיבר שקשור אליה. בואו נדבר עכשיו קצת על המח. המחשב של הגוף. המח יודע לאגור מידע מן הפנים ולווסת את פעולות הגוף בהתאם. המח יודע גם לקלוט מידע מן החוץ ולפרשו. הפירוש של המח את המידע מן החוץ אינו מוטל בספק אך מצד שני מוגבל באובייקטיביות שלו. המח יודע לשחרר מידע גם החוצה. השחרור "רוצה" להיות מדוייק וגם כאן המציאות מראה שלא תמיד זה יוצא מדוייק. המח הוא מכונה משוכללת אך מבחינת קליטה מהחוץ ושחרור החוצה הוא מאופיין במגבלה שאינה מוטלת בספק. המח עושה מבחינתו את המקסימום והמקסימום במקרה הזה אינו עונה על הצורך בדיוק.

זה דבר שהאדם הרגיש מאד חייב לקחת בחשבון. בהתאם לכך המח מייצר מחשבות, המחשבות בהתאם סובייקטיביות, זהו גם נתון שכדאי לקחת בחשבון. את המחשבות קשה עד בלתי ניתן לעצור, הראש לא מפסיק לעבוד, התנועה נמשכת ונמשכת. מכיוון שמתוך המחשבה אנו צורכים אנרגיה, הפעולה עלולה לעייף. אותה עייפות עלולה לייצר מטרד, במקרה כזה המחשבות הופכות טורדניות, המטרד מייצר רגש, הרגש רק מלבה את העייפות. מכיוון שביטוי רגש צורך אנרגיה רבה – נוצרת עייפות על עייפות – כשזה נמשך תקופה ארוכה העניין עלול להפוך פתולוגי.

הנטיה להתעסקות ברגשות, אף היא מייצרת מטבעה מחשבות. כאשר העייפות גוברת, זהו מצב שמזמין מתח רב. כאשר איננו מצליחים להשתחרר מהמצב הקיצוני, חשוב שניזכר בצורה הסובייקטיבית בה המחשבה מפרשת את מצבנו. זוהי פעולה התחלתית שתעמיד את המצב הקיצוני בפרופורציה ומתוך כך תמתן מעט את הקיצון. פעולות נוספות שניתן לבצע:

נשימה מודעת – מה שנקרא לזכור לנשום – מומלץ להניח יד שמאל על החזה ויד ימין באזור הטבור, לנשום נשימות מלאות ולנסות ליצור קשר בין הנשימה לידיים המונחות

משיכה/צביטה של העור – העור קרוי גם "הריאה השלישית" והוא מאופיין בנקבוביות שיכולות לספוג חומרים פנימה ולהפריש חומרים החוצה. ניתן גם לסרק את העור, אך אני ממליץ יותר על מגע של "גוף לגוף".

לחפש את הדופק באזור אמת כף היד בקו האגודל, לחוש אותו ולהיכנס לקצב שלו, מומלץ לקצוב תוך כדי לחישה ונשימה.

ישנן טכניקות של הוצאת קולות תוך כדי ריכוז באיברים שונים בגוף או כיוון קולות מסויימים אל האיברים…אך את זה קצת קשה לי לתאר בכתב.

חשוב לזכור שאדם רגיש מאד חווה בצורה ייחודית את הרגש ולכן האידיאל המחשבתי לגבי "איך צריך להרגיש" אינו רלוונטי, העובדות בשטח מדווחות לעיתים על הצפות רגשיות ומחנק רגשי. הצלילה פנימה בחסות הרגש קוראת מעצמה ומספקת עובדה. מתוך הנטיה הרגשית נרצה לדעת לזהות מתי זה מספיק ולהשיג יכולת שתאפשר לנו לצוף חזרה אל פני השטח, להיפרד מהעומק שמושך בטבעיות. בכדי לייצר מצב שנוכל להזמין ציפה אל פני השטח, נחזור אל הריאות – כאשר אנו מכניסים אוויר לריאות אנו מגדילים את שטח הפנים שלהם והתוצאה הסופית מעודדת ציפה, בדיוק כמו שאנו צפים על פני המים…

ומי שאינו מכיר את הטכניקה אז בפעם הבאה שיהיה בבריכה או בים יוכל להרגיש בהבדל בין יכולת הציפה של הגוף כאשר הריאות מלאות או ריקות. הריאות הן מפתח חשוב מאד ביכולת לשהות בעומקים שונים וכל הנדרש הוא לתרגל נשימה מתוך מודעות ליכולת הטמונה בה. התמדה בתרגול תשכלל את תפקוד הריאות ובעקיפין תשפיע על הלב ומכאן על יכולת הוויסות הרגשי.

כאמור הרגש לא מתכוון ללכת לשום מקום ואנו גם לא רוצים שילך, המטרה של האדם הרגיש מאד היא להתמודד מול רגשותיו ולמצוא פתרונות יעילים בכדי לשמור על האנרגיה שלו למטרות שיתקשו לבוא לידי ביטוי בשל התעסקות לא נכונה עם הרגש. אני רואה באנשים הרגישים את הפוטנציאל הגדול ביותר לשינוי בחברה, אך לשם כך ישנה דרך. זו דרך החיים של האדם הרגיש.

כותב המאמר אסף וייס, מטפל שיאצו מומחה בתחום תנועת הרגש, מפתח שיטת "כח מתפרץ – תנועת הרגש", אמנות תנועה ופעילות גופנית תומכת רגש

assaf.aw@gmail.com

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s