מאגר כלים לאנשים רגישים

קשה להיות אדם רגיש…

אנשים רגישים | אדם רגישחברים יקרים,

הפעם נדבר על הקושי הכללי בלהיות אדם רגיש מאוד. אחת הסיבות להצעה שלי לבנות מאגר כלים מעצימים שיורכב מהשיתופים האישיים שלכם היא בכך שראיתי בדף הקהילה בפייסובק שהאווירה לעתים קרובות קודרת וקשה. לעתים מתפרסמים פה פוסטים כואבים וזועקים לעזרה. זה נפלא שקיימת לנו האפשרות לשתף, למצוא אוזן קשבת ולהרגיש שאנחנו לא לבד. הבעיה היא שאנחנו לא שמים לב לכך שברגע מסויים אנחנו מתחילים להתנועע במעגל סגור, מנציחים את המצב, שוקעים בתוך חוסר אונים ומפסיקים לחפש דרך החוצה.

 אני כותבת "אנחנו", כי בהרבה מהשיתופים שאני מקבלת לאימייל לעתים קרובות אני מוצאת את עצמי. אולי לא תמיד בדיוק באותו האופן, אבל התחושות מאוד מוכרות לי. התסכול, הכעס, הפחד, תחושת השונות, שחיקה מהעוצמות העולות ומשאלה שהלוואי שהכל היה קצת יותר קל ופשוט.

 לא מזמן קיבלתי את המכתב הבא:

"ביסודי ובתיכון היתי ביישן ולעיתים קרובות אף דחוי חברתית. גדלתי במשפחה בה היה פער דורות עצום כבן להורים מאד מבוגרים. בית מנוכר. מפני שלא ספרו אותי בילדות, נעשיתי סופר רגיש לאנשים וסיטואציות, מתרגש מכל דבר.

 לקראת שנות ה 20 היה בי רצון להיות נוכח, להראות. כך נעשיתי מרדן ואף חסר בושה. התחלתי עם בחורות בצורה מאד גלויה וישירה, פניתי לאנשים בצורה מאד ישירה. הכל בכדי לקבל תשומת לב. באיזושהי צורה גם הפכתי לנרקיסיסט. הלכתי לאודישנים כושלים והוצאתי אלבומים כושלים בתור מוזיקאי שלא ממש הצליח לפרוץ.

 בשנות ה- 30 החלו אצלי התקפי חרדה ודיכאונות. לא יכולתי להכיל אנשים לידי (כולל בנות זוג לתקופות ארוכות). הייתי פרש בודד. נהייתי רגיש למילים, לרעשים, לריחות ואפילו לצבעים מסוימים! הכל הלך והתדרדר.

 הכל אצלי השפיע על הלב ובעיקר על הבטן. אני לוקח דברים בצורה מאד קשה. בנוסף לכל, אני מפונק מאד ואוהב שדברים נעשים בדרך שלי. אני כל כך רגיש לחיים, שיש לי קיבה רגישה וגם שדים שרודפים אותי. כל המערכות אצלי אינן מאוזנות וכדורים שהיו אמורים לאזן אותי החריפו את הבעיה….

 אני מודע שאני צריך לעסוק בספורט, ביוגה, בשחיה, בהליכה, אבל אין לי אנרגיות לכך. וגם, אם אני עושה זאת, אני לא נהנה מזה. גם בעבודה אני לא נהנה יותר. לכן, התפטרתי. זוגיות אני לא מצליח לייצר, כי לא הרבה בחורות יכולות להתחבר אליי. ואלו שכן, אני לא נמשך אליהן.

 אני עמוס בכעס על עצמי, על הסביבה ועל כך שאלו החיים. החברים הכי קרובים אליי אינם מבינים אותי. כך שגם התקשורת איתם לקויה. אני רגיש וחרד, עייף ושחוק מהתהליכים של החיים. רמת האנרגיה שלי הולכת ופוחתת. אני עדיין מתעניין בדברים, אך בתחום הקרירה וההבעה העצמית אינני מקבל פרגון והכרה. ככה אני תקוע למעלה מ- 17 שנה.

הנסיך האבוד"

כשקראתי את המכתב, שאלתי את עצמי, מה אני עושה כשאני מרגישה תקועה במשך תקופה ממושכת? כשהכל כבר נמאס, כשהאנרגיות מדולדלות ולא ממש ברור לי איך להמשיך? בתקופות כאלה אני פוגשת את ההשתוקקות שלי לחיים מושלמים ללא שום סבל.

 איזשהו חלק בתוכי לא מוכן להשלים עם המציאות כמו שהיא ולא רוצה להמשיך עם מה שיש כרגע. אפילו אם יש כמה דברים טובים בחיי בתקופה כזו, משהו בתוכי מתעקש להתעלם מכך ולהישאר רק עם התחושות הקשות.

 כשאני מזהה את התופעה, אני לומדת כל פעם מחדש להסכים למעט שיש לי. כשאני מתנגדת למה שקורה לי, זה מדלדל עוד יותר את האנרגיות. כשאני מרפה לתוך המציאות הקשה, אני נרגעת ולומדת לסלוח לעצמי על כך שאני לא מסוגלת ליותר כרגע ומסכימה להסתפק במועט.

 אם הצלחתי לקום בבוקר, לשים לב למגע הנעים של המים במקלחת, להתלבש ולצאת החוצה, לעבודה, זה כבר הישג גדול. אם הצלחתי לחייך לשכנה שפגשתי בדרך ובאוטו התנגנה המוזיקה האהובה עלי שריגשה אותי, הצלחתי לעשות עוד צעד קטן ולהתקדם הלאה לעבר המפגש עם החיים.

 בתקופות כאלה אני חווה את החיים כנהר רחב, כשאני רוצה לעבור מגדה אחת לשניה. לאורך הנהר מפוזרות אבנים שאפשר לעמוד עליהן. אין שום אפשרות לחצות את הנהר בבת אחת, אלא לקפוץ כל פעם בזהירות רבה מאבן לאבן.

 הדרך היחידה לחצות את הנהר היא להסכים לקפוץ כל פעם צעד אחד זהיר וקטן. אולי דווקא בקפיצה הקטנה הזו חבוי כל פעם הפוטנציאל להיות רכה, סולחת ומקבלת יותר את עצמי, ואף לפעמים מתעוררת שמחה קטנה בתוכי.

 לפני כמה שנים התוודעתי לאישיות יוצאת דופן שתמיד מהווה עבורי השראה בזמנים הקשים. ניק וויצ'יץ' (Nick Vujicic) נולד ללא גפיים.

כילד, היה קורבן להתעללות בבית ספרו. תהליך השתלבותו היה קשה משל כל ילד אחר. בגיל 8 החל לשקול התאבדות. כשהיה בן 10, ניסה להטביע את עצמו במים, אך התחרט מתוך אהבה להוריו וידיעה שמעשה זה יצער אותם עוד יותר. בתקופה זו בהיותו ילד התפלל לאלוהים "שיצמחו לו ידיים ורגליים".

 נקודת המפנה בחייו הייתה כאשר אמו הראתה לו מאמר בעיתון על אדם שהתמודד עם נכות חמורה. כוון זה הוביל אותו להבין שהוא לא האדם היחיד שמתמודד עם קשיים ברמה כזו, וכי בכל מצב נתון ותחת כל מגבלה באפשרותו לנהל חיים תקינים. עם הזמן הוא החל להבין, כי הישגיו ושמחת חייו יהוו השראה לרבים ויציגו לאנשים את קשייהם דרך השקפה בה עם כל מצב קיימת אפשרות להתמודד.

כשהיה בן שבע עשרה החל להרצות על מצבו והשקפת עולמו. בהמשך הוא הקים ארגון "החיים ללא גפיים". לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה החל במסעותיו כמרצה להעלאת מוטיבציה בנושאים כמו נכות, תקווה, ומציאת משמעות לחיים." (מתוך וויקיפדיה)

 כששאלתי את "הנסיך האבוד" מה בכל זאת עוזר לו, הוא כתב:

"בעיקר, זה טכניקה של נשימות שמרגיעה אותי. אפשר לומר גם שהתעסקות בכל מיני תחומים קצת מדחיקה את כל נושא הרגישות. חשוב לי להיות עם אנשים לבביים שמבינים אותי, כי אני מרגיש ששום בן אדם בעולם מלבד אחד או שניים יכולים לתקשר איתי, ואלה שיכולים לא קל להם.

 רכיבה על אופניים או הליכה מהירה קצת מעודדים את המוח ונותנים אפקט טוב אך חשוב להיות עקבי. סקס תמיד עוזר, אך עם בן אדם שאתה סומך עליו ויודע שהוא מכיר כל צעד ושעל עליך.

 כלי נוסף זה פנטזיות. אני מאד day dreamer ובכלל מעופף. אני מדמיין את עצמי במצבים מאד לא רציונליים. הם מבריחים אותי מהמציאות, אבל גם אומרים לי שהם לא מציאותיים. אז אני לא יודע אם זה פלוס."

כל אדם הוא תופעה מיוחדת במינה ולכן, שום עצה לא תוכל לתת פתרון בן רגע. למרות זאת, אולי דווקא בשיתוף האישי, כל אחד מאתנו יוכל למצוא, לו חלקיק של השראה אשר תשתכן בליבו.

חברים יקרים, מה אתם עושים כשהרגישות שלכם מעיקה עליכם והכל מרגיש כבר יותר מדי ונמשך זמן רב מדי? איך אתם מוצאים את המשאבים ההתחלתיים המינימליים כדי שתוכלו להשתמש בכל שאר הכלים והמשאבים החבויים בתוככם?

אתם מוזמנים לשרשר את השיתופים האישיים והתגובות שלכם כאן בהמשך העמוד.

 .

כמו תמיד, אני מזכירה לכם על ההזמנה לשלוח אלי את השיתופים האישיים שלכם אודות הכלים שעוזרים לכם או שאלות לגבי הבעיות בהן אתם נתקלים בתור אנשים רגישים. יותר פרטים תוכלי למצוא כאן…

להתראות בעוד שלושה שבועות עם נושא חדש!

באהבה,

ביאטה.

.

נ.ב. הרצאה מעוררת השראה של ניק וויצ'יץ':

10 תגובות על ״קשה להיות אדם רגיש…״

  1. שלום, לי עוזר מאוד להיות לבד, מרחב אישי עבורי מאוד חשוב לי, לכתוב, ללמוד פתיחה וקריאה םלצייר, להקשיב למדיטציות מונחות, לצייר או לצבוע מנדלות, לדבר ולשאל שאלות, ולהקשיב לתשובות שמגיעות אלי. כיף שיש מושג כזה, אדם רגיש מאוד

  2. שלום לכולם,

    איזה כיף לראות שאני נורמאלית ולא לבד בסירה הזו, (עד שלא קראתי את הספר חשבתי שאני מוזרה), בכל מקרה מה שמעודד ומרגיע אותי זה לצפות בסדנאות מודעות, ואם אין לי קשב וריכוז, אז לכתוב, או לצייר, או לצאת למרחב פתוח כמו ים או מקום ירוק. עוזר לי מאוד גם לרקוד פריסטייל למוזיקה שאני שמה, לדבר עם חברים, ולפעמים קצת לברוח לעבודה. ולפעמים סתם לשבת עם עצמי ליד חלון פתוח בדומיה ולנסות לעבד את הרגש. במקרים של התקפי חרדה אני נעזרת בתרפייות של סילבה ושל דר אריה קגן שנמצאות ברשת, או מוזיקה בינוראלית. שיאצו אחת לחודש כטיפול מונע, ובמקרים יותר קיצוניים עזרה יותר מקצועית של מטפלים אלטרנטיביים. מקווה שנתתי השראה למישהו… שיהיה יומשמח ומאוזן (:

  3. היי ביאטה,
    שמי א' נשואה ואמא לשניים.
    כבר כמה שנים אני מנסה להבין את עצמי ומרגישה מין סוג של אדם אחר,
    בתחילה חשבתי שיש לי הפרעת קשב וריכוז אך לא כל הסימנים התאימו לי חלקם כן וחלקם לא חשבתי שאולי עקב מחלה של אימי בילדות גרמה לי ל"פוסט טראומה" אך גם זה לא ממש התאים.

    לאחר חיפושים ממושכים אחר הגדרה של הבעיה שלי הגעתי לאתר שלך הייתי בהלם התאים כמו כפפה ליד הסתובבתי כמה ימים בתחושה של אושר הנה סוף סוף יש שם למה שאני מרגישה כלקות. כלומר מאז ומתמיד אני מרגישה סוג של "מדיום" בעלי חושב שאני הוזה ושאני קצת קוקוריקו.

    אני רוצה להסביר את עצמי. מאז ומתמיד אני מרגישה אנשים אני שמה לב לפרטים קטנים בהתנהגות האנושית אין לי הסבר לכך אני מרגישה שזה מולד. כתוצאה מכך יש עליה לרגל אלי(אני עובדת בתחום הפיננסי אין שום קשר לעיסוק שלי) כולם באים להתייעץ איתי אנשים קרובים, רחוקים, אני סוג של "זקן השבט" וסליחה על חוסר הצניעות יש לי עצות טובות לכל תחום בחיים: גידול ילדים, זוגיות, יחסי הורים וילדים וכו'.

    בנוסף אני יודעת לצפות דברים מראש , אני מאוד אינטואיטיבית ויש לי יכולת גבוהה לדוגמא לצפות מגמות . לדוגמא לא פעם צפיתי שמוצר מסויים מאוד יצליח וזה אכן קרה .עד כאן הדברים הטובים.

    ביום יום אני מרגישה מאוד מוצפת כיוון שאני מוקד משיכה של אנשים אני מרגישה שהם לוקחים ממני את האנרגיות, אפשר להגיד שבמידה מסויימת אני אפילו סולדת מאנשים למרות שאני עוזרת להם מנטלית כן סוג של פרדוקס כזה. אני זקוקה להמון שקט,תמיד אני יושבת בעבודה רחוק ממוקד רעש, יש לי רגישות גדולה לרעש, רטוריקה של דברים , רגישות לחולות, בצק, ועוד דברים מציקים למיניהם.

    אני מרגישה שמאז שהפכתי לאמא אני הרבה יותר מוצפת וקשה לי להתמודד עם עומס המטלות ולפעמים אני מרגישה שהעולם גדול עלי. כשהייתי קטנה הורי אמרו שהייתי מאוד ביישנית וזה ממש הטריד אותם מה יהיה איתי. לשמחתי הרבה אני מאוד ביישנית אך אדם מאוד מצחיק שמושך אליו קהל (לטוב ולרע)כנראה פיתחתי מנגנון הגנה טוב.

    הכלים שעוזרים לי להתמודד עם הרגישות הגבוהה:
    לאחרונה ביקשתי בעבודה מהסובבים אותי לא לדבר איתי בבוקר כי אני מרגישה שאם עד 10 בבוקר אני נמנעת מדיבורים אני הרבה יותר רגועה. אם אני מזהה מצוקה של אדם ויש לי עצה אני פשוט שותקת כי זה מחליש אותי אני שומרת את העצות לאנשים שבאמת יקרים לי.
    בגלל היותי אמא בשילוב משרה מלאה יש לי עומס רב לכן כאשר אני מרגישה מוצפת אני משתדלת לעשות פעילות גופנית .

    אני מנהלת רשימת משימות ביומן הגורמת לי לסדר בחיים, כמובן שהיומן שלי עמוס במשימות כי אני תמיד מגיעה לקצה גבול היכולת שלי ולכן אני מנסה להבחין בין עיקר לטפל. משתדלת לא לקנות בקניונים סגורים אלא בקניונים פתוחים . משתדלת לטייל בטבע עם המשפחה.
    לא גולשת יותר מידי באינטרנט משבש לי את תדרי המוח. מקשיבה למוסיקה מרגיעה כגון:גל קוסטה.

    הכי חשוב להבין שהרגישות הגובהה היא ברכה ומחייבת אותנו לחיות חיים מאוזנים.
    אני חושבת שבעידן שאנו חיים בו שהוא מלא רעש אחוז הסובלים מ"לקות" זאת יגדל.

    שיהיה שבוע טוב לכולם
    א'.

  4. עדייה

    נפלא שיש שיתוף,, ואנשים מספרים על הרגשתם, זה עוזר לדעת שאת לא לבד במצב הזה וזה קורה גם לאחרים. אני נוהגת לכתוב לעצמי וזה בהחלט עוזר ועושה סדר בראש.. לשוחח עם מישהו קרוב גם עוזר כי במצב שאתה לא סובל את עצמך, תשומת לב ממישהו אחר – עוזרת לקבל את עצמנו ולסלוח ולא להתמלא זעם וכעס על זה שאנחנו כאלה…

    המשיכו לשתף…

  5. התקופות השחורות האלו מוכרות לי כל כך וזה מנחם לדעת שאני לא לבד. בדרך כלל אין לי כוח ללכת לשום מקום אז אני מנסה ללכת למקום אחר בדימיון. חלומות בהקיץ עוזרים גם לי. לקרוא ספר במיטה, לראות טלוויזיה גם עוזר לברוח לעולם אחר. ומנסה להזכיר לעצמי שהכל זמני, התחושות הללו יחלפו בסופו של דבר והדברים הם לא נוראיים כמו שנדמה לי. ביאטה אני מאמצת את הרעיון לנסות בתקופות האלו לסלוח לעצמי ולהסתפק במועט, עד יעבור זעם….

  6. אני אוהב ללכת לים, לשבת בין הסלעים של המזח ולצפות בסרטנים. התחושה של המים והסלעים שעוטפים אותי מרגיעה אותי ונותנת לי כוחות חדשים.

  7. לבכות= אותיות לכתוב.
    במצב של איתות רגשי גבוה, שבו עם עצמיכם, אפילו עשר דקות וכתבו משהו. לא משנה מה- תמללו את הרגשתכם/ כתבו שיר/ רשומה/ כל דבר מרפא העולה בדעתכם.
    הרגישו את עצמיכם, כי אתם אלה שיכולים להיות שם, הכי חזק בשבילכם.
    בהצלחה!

  8. שלום לכולם,
    היות ואני נמנית עם הקהילה הנפלאה של אנשים רגישים, אשתף בפתרון שלי:
    ברגע שאני מרגישה דלדול באנרגיות זה הוא סמן מובהק שאני זקוקה לחופש. זה בדיוק הזמן, לקחת הפסקה מהשגרה ולמצוא זמן (אפילו מועט ביותר) לעשות משהו שאנחנו באמת אוהבים. לי באופן אישי עוזר ללכת לפארק ירוק ושקט ולעשות בו הליכה קלה 🙂
    ביאטה, תודה שוב על ההשראה שלך !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s