מכתב מ- א', חברת הקהילה שלנו. א' תשמח מאוד לקבל את תגובתכם כאן בדף זה. ניתן לצרף תגובה בהמשך העמוד.
איזה חיה תרצה להיות? מי לא מאיתנו לא הותקל בשאלה זו בילדותו.
מגוון התשובות דל: אריה ואם זה עוף אז נשר,
ובכן כילד שבוי כח ושררה אין לצפות לתשובה אחרת, ובכלל מישהו יגיד על עצמו קוף או גירפה?
אולם למען הגילוי הנאות, כילד תמים התר לתובה אמיתית מציתי עצמי דומה לחילזון:
ובכן אני מרבה להישאר בקונכייה שלי,במקלט שלי,גם למשמע זמר(״ברלה ברלה״) לא אצא.
אם כבר בחרתי לצאת ממנו זה יהיה בשעה שכלתה לה רגל מן השוק, בגשם ובקור.
אני איטי וגמלוני, ממש זוחל לעיתים אבל כשנוגעים בי אני חש כהרף לביתי.
עיני גדולות ומשקיפות.
אני שקט ולא מורגש.
קל לדרוך עלי ולהחריב אותי, עד שאפילו ביתי לא ימנע זאת, לא תמיד במכוון ולא תמיד ידע זאת המחריב.
אני רוב הזמן ישן ונח.
ובכלל בעיני חלזון תמיד נתפש כיצור פגיע ונחבא יותר, כיצור רגיש יותר!
אכן על פניו המונח רגישות מצייר בין היתר אדם פגיע ועדין הנוטה להעלב(אבן שושן), ובכן יש אמת בכך אך תכונות אלו אינן רגישות אלא השלכותיה על פי רוב.
רגש ביסודו הוא קליטה, מעין קיבול של מידע מצינור כלשהו כשמאפיינו הוא חוסר הוודאות והספציפיות האופפים את המורגש, או אם תרצו את הרגש.
רגישות מוגברת משמעה העברת מידע שכזה באופן מאסיבי, עמוק ומקיף יותר דרך אשנבי האדם אלי חוץ – מן כלל האדם שאינו ניחן ברגישות מוגברת.
הפועל היוצא מן כל דא אף הוא אינו שונה מן הכלל אלא בתדירות ובעוצמה, כך למשל אדם שאינו רגיש מאוד כשיפגוש אדם זר לראשונה תגובותיו כלפי אותו אדם ילוו בהססניות, חשדנות ומפגני ראווה שונים כיוון שאותו אדם אף שלא במודע עסוק בשאיבה ובבירור נבכי אותו אדם, וכך גם מקבילו, שואבים כל אחד בצינורותיו רגש, השאיבה תתמעט ותתמעט מפעם לפעם ככל שהרגש ידע את אשר שאב באותו מושא ומסקנותיו בהתאם. מובן שהעוצמה תשתנה בהתאם למהות המפגש, כך למשל צנומים הם הצינורות במפגשים נטולי רצון ואינטרס אישי.
על דרך אירוע זה אדם רגיש מאוד יתנהג אף הוא באותה הססניות, חשדנות, וכו׳ וכמוהו גם עקב תזרים רגשות אולם כאמור באופן מוגבר,
כך למשל הביישנות, החשדנות וכו׳ תהא תהא למכביר מן הלא רגיש, דעיכתה תהא איטית יותר, תזרים הרגש וניבוי מוגבר והנבירה בו מניבה מסקנות בזעיר אנפין אין סוף, המובילות לסייגים ורסן מוגבר.
אף בהיפגע אדם, צינורות הרגש לא יחדלו משאוב, הרי העילה לכך כי האדם הרגיש מאוד נפגע בנקל טמונה בהעמקתו ומודעותו לשורש המפגיע ולכוונתו הקלוקלת, שכן עוצמת הפגיעה והעלבון נגזרת מראייתו של הנפגע כלפי הפוגע בדבר כוונתו, היקיפה והשלכותיה וכן העומד מאחוריה- כל אלו כפי שהם מצטיירים בעיניו(ברגשי!) שלו, וכטבעו של אדם רגיש מאוד ההעמקה וניתוח הפגע יהא מוגבר ומקיף והכאב בהתאם.
נדמה לעיתים כי רגשות האדם ומודעותיו וקשריו כלפי הסביבה כהרים הם, כל המרבה בם ידע כי לצד כיבושם נסתר הבור שמעבר.
החישה המוגברת(שכאמור אינה תמיד נכונה) אופפת כל תחום, עינו הפנימיות של האדם רואות את הנפגע מולם ומתקינות דרכו כראותם, עיניו של הרגיש מאוד משוטטות לכל עבר, רואות רבות מעבר ומתקינות דרכים מעבר, רבות ומפותלות. אולם אם אובייקט אחד מולם אין רואה טוב כמותם.
כל זאת רובנו יודעים, אולם שרעפים רבים הכו בי ליסודה של רגישות רבתי זו,
אולי יש שלא יסכימו איתי ואשמח אם יחוו דעתם, אך אני מאמין שפחד שאף הוא לא תמיד במודע-הוא הוא מקור כוחה של הרגישות ולו נתקנו עלילותיה.
לא מציתי כל שורש אחר לתכונה האנושית של הגישוש הפנימי,המסוייגות אחוזת הרסן מן ההעמקה ונבירה אל הנעדר, אלא הפחד והחשש מן הפגע הלא נודע, מן ההפסד של הנחשק, מן חשיפת ההרצון האמיתי וכן על זו הדרך.
אף שרובנו אינם שולטים בהתנהגות רגשית מוגברת ביום יום, בתגובות הקיצוניות ,בפגיעה או חשש לפגיעה- נראה איפוא כי הללו פרי ידיו של הפחד מן הפגע אותו חווינו או ניסינו למנוע, הבלבול האוחז בשאון והמולה אף הוא תגובה לחוסר הפיקוח והראייה הפנימית שנבצר, ובאין שומרים אלו יש ״לברוח״.
הצורך בניבוי רגשי הוא חיוני לאדם, כל אדם הוא מפחד, מפחד להפסיד את שלו ומפחד להפסיד את אשר יחפץ, מפחד להפסיד את כבודו, שמא ידעו, שמא יגידו, שמא ילעגו שמא ושמא, אמור מעתה אדם רגיש מאוד אדם מפחד מאוד.
*אבקש מן המגיבים לא להישבות לאסוציציות ולדימויים השליליים שהמילה פחד מקפיצה אלא לפחד במובנו ההישרדותי כתכונה הגנה טבעית.
הבית לאנשים רגישים מאוד 
הייתי רוצה להיות ציפור 😉
מקסים!!
יש לי בעיה שאני לא יודעת להסביר מה אני מרגישה
ובפנים עמוק אני מרגישה שזה אחרת וזה לא יוצא החוצה.
הייתי רוצה לקבל עזרה
ואם יש עוד אנשים כמוני
כשה לי להסביר את רגשות שלי, מה אני מרגישה האמת מופיעה אצלי עמוק בפנים,
אני מעוד סובלת מזה , הייתי רוצה לקבל עזרה אך להתמודד אם בעיה.
האם יש עוד אנשים כמוני ,
רציתי לכתוב כמה דברים ואני מרגישה שבתגובות הרבה אנשים כתבו מה שאני מרגישה זה כמו להיות בעולם מקביל…:) או כמו לדבר לעצמי.
הייתי רוצה להיות כלב… מוזר לי שאף אחד לא כתב את זה…. בחרתי כלב בגלל שהוא יכול להראות אהבה כמה שהוא רוצה אפילו לאדם שרק הכיר- כי לפעמים בתור אדם רגיש אני מרגישה שאני מכירה בן אדם חדש כאילו אני הוא ומבינה הרבה אנשים ולפעמים בא לי לחבק אותם אבל אני לא יכולה… אז הייתי רוצה להיות כלב כדי לתת אהבה.
קודם כל,את מקסימה!!! דבר שני,את לא צריכה להיות כלב כדי לתת אהבה!!!
העולם סובל ממחסור באנשים כמוך. אם את רוצה לאהוב, פשוט תתני אהבה, התגובות יהיו הרבה יותר חיוביות ממה שנדמה לך.
הייתי רוצה להיות עוף-עורבני.
כי יש לו נוצה בצבע טורקיז-הצבע האהוב עליי.
כי הוא יכול לעוף.כי נדמה לי שהוא חי בלהקה.
גלית
קראתי את מה שכתבת וגם את תגובות האנשים כאן, ואני מרגישה שכל אחד מבטא במילים את התחושות שלי קשה לומר.
לא מזמן נחשפתי לקהילה הזו וזה נחמד לדעת שאני לא לבד…
כנראה הכותרת שנקטתי אינה מדוייקת, השאלה לאיזה חייה נמצא הדמיון הרב בעיני עצמך ולא לאי מהם תרצה להיות/לדמות.
ואגב אחת התגובות אזכיר כי חשש נכלל תחת פחד, אם כי יתכן ויש שוני בעוצמה
תודה למגיבים, אורי
פחד וחשש מצטיירים אצלי כשני דברים קצת שונים.
אני חושש בעיקר מהלא ידוע.
ואני פוחד בעיקר מהכן-ידוע.
אחרי שהבהרת את כוונת המשורר בכותרת,
חלזון באמת נשמע הכי מתאים.
רק שחלזון הוא קטן, לא נראה לעתים.
אני תמיד מרגיש שכולם רואים אותי, אולי שמים לב אלי יותר מלאחרים.
מבחינה הישרדותית אני אולי ג'וק.
כשנדלק האור הוא נבהל, כשמישהו זר מתקרב אליו האינסטינקט שלו אומר לו לרוץ,
קל לפגוע בו, ולמרות הכל הוא תמיד שורד. בניו ובני בניו ממשיכים את המסורת.
הייתי שמחה להיות פשוט בן אדם ולא חייזר!!!(: קשה להחליט על חיה מסוימת כי הכי טוב זה צרוף של כמה תכונות יחד- הגמישות והיופי של החתול,,התעופה של הציפור,,המרחבים המים והחוכמה של הדולפין,,ואולי פשוט להיות צב עם שריון עבה ובלי לחץ ומרוץ של זמן,,לקחת הכל בשאנטי ולחיות הרבה שנים
היה קשה לנפות את כל המלל לאמת מזוקקת אחת, ובכל זאת אני מסכימה עם שני השורות האחרונות. כשאנחנו מפחדים, אנחנו למעשה אומרים "עם זה אני לא יכול להתמודד" וכמו בטבע גם לנו ישנן שתי אפשרויות. לתקוף או לברוח. אנחנו, כמו החלזון, מסתתרים מכל נקישה על השריון.
דולפין
חתול ללא ספק אבל החתול שלי באופי ולגור אצלי
חותם על ממחר בבוקר
אתחיל מהסוף.
לא הייתי אומר "פחד", הייתי אומר "חשש". אדם חששן מאוד.
החשש את מי נפגוש, במה ניתקל, מה נידרש לעשות, ובכלל לאיזו סערה רגשית ניקלע במקום ההוא, החדש והלא ידוע.
זה מביא אותי להכנה מקדימה, בעיקר רגשית, לקראת כל מיני סיטואציות שעולות בראשי כחלק מהדמיון המפותח.
סוג של 'תכנית א", כולל תכנית ב', ג', ד', וכמה שראשי יכול להכיל.
כהכנה ליציאה למלחמה זה אולי היה טוב.
(אם הרמטכ"ל קורא את זה, אני פתוח להצעות עבודה).
לשאלת הפתיחה: איזה חיה ארצה להיות?
הייתי רוצה להיות קרנף. בשביל המאסיביות והעור החזק.
להרגיש פחות כל נגיעה ומשב רוח, כל הערה שדוקרת קצת-הרבה כשהעור לא מספיק עבה, או כשאיננו קיים כלל.
הייתי גם רוצה להיות חתול. כזה שלא מתבייש ולא מתרגש בהיותו עדין ורגיש מאוד לכל זמזום וכל תנועה מול עיניו. ואולי אם הייתי חתול, לא הייתי מחפש להיות קרנף.
ואם היו שואלים אותי בגיל 0 מה ארצה להיות, כנראה שהייתי רוצה להיות "רגיש מאוד" קצת פחות, כדי שאהיה דומה יותר ל80 אחוז באוכלוסיה.
אלה שלא צריכים להיות קרנף, או חתול.
אלה שרוצים להיות אריה או נשר כי הסביבה לא מעוררת אותם מספיק.
הם משוועים לתוספת ריגוש. בדיוק ההיפך ממני.
מצטער אם הארכתי מדי.
פעם ראשונה שלי בקהילה הרגישה מאוד. בעולם. אולי הרשיתי לעצמי להיסחף.